מולי התיישב זוג צעיר: בחור תמיר, כהה שיער בשם אדריאן, ובחורה מיניאטורית, עם שיער בגוון דבש, אליס. באופן דאגני וזהיר הם סקרו את החדר שלי ובחוסר נוחות זעו בכורסאותיהם, בחיפוש אחר את התנוחה הטובה ביותר. אליס התיישבה על קצה המושב כשפלג גופה העליון פונה כלפי בן זוגה, בעוד שאדריאן התרווח בכורסתו, מתח את רגליו, ובעניין רב בחן את המוקסינים המצוחצחים שלו. "את יודעת, הכול טוב בינינו," פתחה אליס בדברים. "יש לנו יחסים נהדרים, אנחנו כל הזמן עובדים על הקשר שלנו, מעבדים יחד חוויות שעברנו מהילדות." אליס, שהבחינה בהנהון קליל מצד בן זוגה, והמשיכה בלהט רב, "אנחנו נשואים כבר שנה וחצי, יצאנו לפני זה במשך שנתיים וחצי. הכול היה מצוין בהתחלה, היינו ממש קרובים, הייתה לנו משיכה מטורפת, סקס מדהים. ועכשיו אני מרגישה שהתרחקנו. טוב, לא בדיוק התרחקנו," תיקנה את עצמה בזריזות, "אני כמהה למגע, לאינטימיות, לליטוף. כזאת אני, אוהבת לגעת, למשש, ואני כל הזמן עובדת על עצמי, קוראת טונות של ספרי פסיכולוגיה. בזכות הקריאה שלי הקשר שלנו הולך ומשתבח משמעותית, אבל הייתי רוצה שישתפר עוד יותר." "אתה מבין במה מדובר?" פניתי לאדריאן. "כן, וודאי," השיב אדריאן בעל כורחו. "אנחנו מדברים המון, אבל איכשהו יש לי תחושה שזה אף פעם לא מספק את אליס. די, זה כבר בלתי נסבל. אני לא מסוגל לעמוד בציפיות שלה." אדריאן הקדיר את פניו בתרעומת. "כל דבר שאני עושה היא מנתחת אלף פעמים, ואז הופכת הכול, ככה שאני תמיד יוצא אשם." "למה מתכוונת אליס כשהיא אומרת שהיא אדם של מגע וכמהה לליטופים?" "אין לי מושג," אדריאן נאנח בכבדות. "אנחנו מקיימים יחסי מין, אולי פחות ממה שנהגנו בעבר. אני כל הזמן מותש, מתעייף מאוד בעבודה. לוקח לי שעתיים להגיע לשם, וזה רק בכיוון אחד," גיחך במרירות. "כן, אבל בכל פעם שניסיתי ליזום משהו, הוא דחה את זה על סף," רטנה אליס, "אז הפסקתי ליזום. בגלל זה אנחנו כבר לא מקיימים יחסי מין." "הייתם נשואים בעבר?" פניתי לשניהם. "לא," השיב אדריאן, "אך שנינו ניהלנו מערכות יחסים ממושכות בעבר. אלה הנישואין הראשונים שלי, וגם הנישואין הראשונים של אליס." "מה הייתה הייחודיות של אליס, שראית כבר בתחילת הקשר? במה היא הייתה שונה מכל הנשים האחרות שהכרת בעבר? למה החלטת להקים משפחה דווקא עם האישה הזו?" פניתי אליו שוב. תווי פניו התרככו מעט כשהשיב, "היא הייתה מאוד אכפתית, דאגה לי בהכול. זה בכלל לא היה קיים במערכות יחסים קודמות שלי עם נשים אחרות." "ואת, אליס. מה משך אותך באדריאן? למה הסכמת להינשא לו?" פניה החינניות של אליס הוצפו באור בוהק, עיניה הבליחו והיא הסמיקה כשנזכרה בחוויות הנעימות שנגעו בנפשה. "פטפטנו שעות על גבי שעות," ענתה בחיוך, "תמיד נהניתי לשוחח אתו. זה היה מעניין, מגרה, מסקרן. ובאופן כללי היה לנו טוב ביחד, הרגשתי שאדריאן מבין אותי, תומך בי." "זאת אומרת, אם אני מבינה אתכם נכון, התאהבתם אחד בשנייה וכל אחד מכם הרגיש שמצא את הנפש התאומה שלו?" סיכמתי את דבריהם של השניים. חיוך רחב ננסך על פניהם של אליס ואדריאן. "מעניין. כשרק הכרתם, לא רק שחוויתם משיכה פיזית גדולה אחד כלפי השנייה, גם הייתם, לדבריכם, קרובים מאוד מבחינה רגשית. עם זאת," המשכתי, "משהו קרה וממשיך לקרות בזוגיות שלכם שלא רק שאינו מקרב, אלא מרחיק ביניכם ומאלץ את שניכם להרהר בהחלטה שקיבלתם לפני מספר שנים." פניתי אל אדריאן, "אם תנסה להיזכר בילדותך וביחסים עם ההורים שלך באותה תקופה, את מי משני הוריך (או קרובי משפחה אחרים), אליס מזכירה לך בתכונות האופי שלה?" "אין לי מושג, אף פעם לא חשבתי על זה," אדריאן השיב במבוכה. "יופי, חשוב על זה עכשיו. זו בדיוק המטרה של הטיפול," עניתי לו ברוגע. לאחר פסק זמן קצר, אדריאן נאנח עמוקות והשיב בקדרות, "כנראה את אימא שלי, היה לי קשה איתה בילדות." "מה, באמת? אני מזכירה לך את אימא שלך?" אליס שאלה בתדהמה. "כן, את אימא." אדריאן משך בכתפיו והישיר אליה מבט נוקב. "היא הייתה ממש מעיקה, כל הזמן הציקה לי בגלל כל שטות, באה אליי בטענות על כל דבר. אני לא זוכר את האירוע, אבל סיפרו לי שפעם אחת היא הכריחה אותי לטפס על עץ, מפני שלדבריה כל בן חייב לדעת לטפס על עצים. ושתדעי לך," הבהיר לאשתו, "שאימא שלי לימדה מתמטיקה בבית הספר שלמדתי בו. אני זוכר שכשהייתי בכיתה ה', היא החליטה לקחת חל"ת. לצאת לחופשה לשנה, לנוח. זו הייתה השנה הטובה ביותר בחיי." "וואו, זה אומר שגדלת תחת זכוכית מגדלת," הבעתי את חמלתי, "גם בבית וגם בבית הספר כל צעדיך היו מפוקחים ומבוקרים בצורה נוקשה ביותר. אתה מרגיש שהבקרה הזו מופנית כלפיך גם מצד אשתך?" "כן," השיב אדריאן בעצב. "אני לא יכול לעשות צעד אחד בלי שאליס תתחיל להעיר לי איפה טעיתי, אם עשיתי או אמרתי משהו לא נכון. לפעמים זה כל כך מתיש אותי, כל הביקורת המיותרת הזאת, שאני מעדיף לא לחזור הביתה. אני פשוט הולך לאיזה פאב, נפגש עם חברים, משתכר איתם וחוזר בשעות הקטנות של הלילה." "מעניין. ואת מי מקרובי משפחתך מזכיר לך בעלך?" פניתי לאליס. "גם את אימא," השיבה אליס בתמיהה. "היא תמיד הפגינה קרירות ביחס אליי, הייתה מרוחקת מבחינה רגשית. אני זוכרת שכילדה הייתי בודדה מאוד. הרגשתי שאני אוויר. כלומניקית." בעיניה הבליחו דמעות, והיא עצרה כדי להסדיר את נשימתה. "עם בעלי אותו סיפור, אנחנו כמעט לא מתקשרים. גם כשאנחנו יחד בבית, כל אחד לעצמו." "מה פתאום?" אדריאן התפרץ לדבריה. "למה מה, אתה רוצה להגיד לי שאנחנו מדברים?" קולה של אליס התרומם, "בכל פעם שאני פונה אליך, שאני רוצה לדבר איתך, אתה ישר מתנהג כאילו אתה עושה לי טובה. או שאתה מדבר אליי בשיניים חשוקות, או שאתה עונה לי בקצרה וממשיך לבהות במחשב שלך. אני גם ככה משתדלת לא להטריד אותך יותר מדי." "מתי לא עניתי לך? אני תמיד מקשיב לך, עונה על כל השאלות," אדריאן מחה. "נכון, אבל בא לי לדבר איתך, לרדת לפרטים הכי קטנים, ואתה נותן לי תשובות קצרות של כן ולא." "מה את מרגישה, כשזה קורה?" פניתי אל אליס. היא גלגלה עיניים. "שלא בא לו לדבר איתי?" "לא שאלתי מה את חושבת על התנהגות שלו, אלא מה את מרגישה כשזה קורה," תיקנתי אותה. "מה את מרגישה, כשבכל ניסיון שלך לייצר דיון בנושא מסוים, את נתקלת פעם אחר פעם בחוסר הרצון של בעלך לדבר?" אוקיי," אליס תיקנה את עצמה ולאחר הרהור הקצר השיבה, "אני מרגישה שהוא מתרחק ממני, הודף אותי מבחינה רגשית." "איך בדיוק אני הודף אותך מבחינה רגשית?" התקומם אדריאן. "פשוט מאוד," השיבה בהתרסה, "אתה מתנהג כאילו אין לך שום חשק לפנות או לדבר אליי. כאילו אני מטרד. אתה כל כך נרגן ועצבני שאני חוששת לפנות אליך. ממש לא על זה חלמתי כשהתחתנתי איתך." "אבל אני כן עונה לך. לא ברור לי למה את מגיבה ככה. באמת נראה לך שאני לא רואה איך את מדברת אליי, בהיסוס, כאילו את פוחדת מהתגובה שלי? מה נראה לך, שאני מפלצת? בסדר, אז לא תמיד בא לי לטחון מים, לפעמים אני פשוט עייף כשאני חוזר הביתה ולא רוצה לדוש שוב באותו נושא במשך שעות. אבל אפילו אז אני סותם את הפה ומנסה לשתף פעולה!" "מעניין," התערבתי בשיחה. "מצד אחד אתה עושה מאמצים עילאיים לשתף פעולה עם אשתך, גם אם אין לך שום עניין בשיחה או שהשיחה לא נעימה לך. מצד שני, כל הכוונות הטובות האלה הולכות לאיבוד, בגלל שאליס מכווננת אליך מאוד ומבחינה אתה לא באמת פנוי לשוחח איתה. אני רוצה לשאול אותך: איזו תגובה נראה לך שאשתך הייתה מעדיפה לקבל? האם אתה חושב שהיא הייתה מעדיפה לשמוע שאתה לא מעוניין לדון בנושא מסוים ברגע זה אבל תוכלו לדבר יותר מאוחר, או שאולי היא הייתה מעדיפה שתמשיך לנהוג בטאקט ותמנע מכל תגובה שלילית?" "אני יודע מה היא מצפה לשמוע ממני," אדריאן השיב בחריפות. "ואתה בשום פנים ואופן לא תספק לה את העונג הזה?" שאלתי בהרמת גבה. דממה השתררה בחדר. אדריאן עיקם את שפתיו ונעץ מבט כועס בשולחן. הסבתי את מבטי לעבר אשתו, שבחנה בזהירות את המתרחש. מגוון שלם של רגשות השתקף על פניה: זעם וכעס התחלפו במבוכה ודאגה. "אני מסכימה איתך, אדריאן," פתחתי, "שהחיים מזמנים לנו מגוון מצבים. לפעמים אנחנו מותשים, ולעיתים פשוט עסוקים במשהו אחר. לא תמיד בא לנו לדון בפרק האחרון של הסדרה שראינו. יחד עם זאת, לא נראה שזאת הבעיה העיקרית שלכם." אליס הביטה בבעלה ובנימת ניצחון הכריזה לפתע, "אני יודעת למה כל דבר נראה לך כמו ניסיון שלי לשלוט בך, למרות שאני ממש לא מנסה להשפיע עליך בשום צורה..." בעדינות קטעתי את דבריה מתוך חשש שהשיחה תגלוש לכיוון מסוכן. לא הייתה לי שום כוונה להבליט או לייחד את אחד מבני הזוג כ"בעייתי" או "לא בריא בנפשו". "לכל אחד מכם," הדגשתי את דבריי תוך כדי שאני מעבירה מבט מאליס לאדריאן, "יש סף רגישות נמוך בתחומים מסוימים, בגלל החוויות הקשות שעברתם בילדות. מבחינתך, אדריאן, אחרי החינוך הסמכותי שקיבלת מאימא שלך, ואני מודה ומתוודה," הוספתי, "שעד היום לא שמעתי על אם המוכנה לסכן את בנה ולהכריח אותו לטפס על עץ. מספיק שאשתך תעשה משהו שמשתמע כניסיון לנהל אותך - אפילו ניסיון ליזום יחסי מין! - כדי שתזחל לתוך הקונכייה שלך. לך, אליס, יש סף רגישות נמוך ביותר להתנהגות של בעלך. כילדה, חווית דחייה מצד אימא שלך, והיום את נוטה לפרש גם את התנהגותו של אדריאן באותה צורה. בעיניי, חוסר המוכנות של בעלך לתקשר איתך ברגע נתון מעידה על עייפות פיזית או נפשית, לא על כוונה לפגוע בך. במהלך הטיפול הזוגי, תלמדו שניכם להבין ולהכיל את צרכיו של בן הזוג שלכם ולא לחצות את הקוים האדומים שלו או שלה. יחד עם זאת, כל אחד מכם יצטרך לעבור גם מפגשים אישיים כדי לעבד את הטראומות והחוויות קשות שהוא נושא מהילדות וממשיכות להשפיע עליו גם היום. כל עוד הנושאים הללו לא יעובדו אצל שניכם, אתם תמשיכו כל הזמן לחזור אליהם שוב ושוב, עד שהם יהרסו את הקשר שלכם באופן סופי." טיפול זוגי, כך אני מאמינה, חייב לכלול מפגשים אישיים של המטפלת עם כל אחד מבני הזוג. למה זה חשוב ובאילו מקרים תהליך עיבוד הטראומות פוטר את בן או בת הזוג מלהיות נוכחים בחדר? כשמציבים בפני את השאלה הזו, אני נזכרת בתמונה מצחיקה שמצאתי לפני שנים ברשת ומאפיינת באופן מדהים את תהליך הטיפול הזוגי. בתמונה מופיע הכיתוב הבא: ככה אתה רואה את עצמך, ולצד הכיתוב מופיעה תמונת הפיה הטובה מסינדרלה; ככה אתה רואה את בת הזוג שלך - כאן מופיעה תמונתו של גולום מ"שר הטבעות". היא מייצגת אדם אגואיסטי, קמצן, דוחה, דרשן, לא-אכפתי וחסר-התחשבות, ולבסוף: ככה המטפלת הזוגית רואה אתכם - שני ילדים קטנים רבים על הנדנדה. אחת ממטרותיו של הפסיכולוג במהלך הטיפול היא לחולל שיפור בדימוי העצמי של מטופליו. כאשר מדובר בבני זוג שפנו לטיפול זוגי, יש לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת שלא לפגוע בכבודו של אף אחד מהצדדים. מסיבה זו חשוב שהתערבותה של המטפלת הזוגית תהיה מכבדת ומלאת טאקט. אנשים מתקשים מאוד להעריך את עצמם ואת התנהגותם. הרבה פעמים נדמה להם שהם מגיבים להתנהגות פוגענית כאשר בפועל הם מגיבים לטריגר (אירוע, מילה או מראה המציפים זיכרון טראומטי מהעבר). טריגרים כאלה יכולים להיות דמיון חיצוני או אפילו הבעה מסוימת המזכירה לנו אדם שהקשה עלינו בעבר. לצערי, במצבי מתח, דריכות ועצבנות, מפגשים במתכונת של טיפול זוגי עלולים להתגלות כהליכה במעגל סגור. חזרה על אותן השיחות ואותם הויכוחים ויישום של אותן תבניות חשיבה ואותם דפוסי תקשורת, מחזירים את בני הזוג שוב ושוב לאותו מקום. ואולם, אין זה אומר שמפגשים זוגיים אינם נחוצים או מיותרים. באמצעות הטיפול הזוגי, הפותח צוהר לתוך יחסיהם של בני הזוג, המטפלת הזוגית מסוגלת לאבחן במדויק את "עקב האכילס" של הזוגיות ושל כל אחד מבני הזוג. כך או כך, השילוב בין טיפול זוגי לבין עבודה אישית של כל אחד לחוד, הוא מה שעל פי ניסיוני הוכיח את עצמו בתור ההתערבות הנכונה והמתאימה ביותר לשיפור הקשר הזוגי. מתוך הספר של י.גלוזמן "זוגיות מאושרת. המדריך המלא ליצירת קרבה רגשית ואינטימית", 2024.