את השיטה EED (Emotional Closeness Education) פיתחתי במטרה לסייע להורים להעשיר ולהעמיק את הקשר ביניהם לבין קרוביהם. התרגילים בספר יעזרו לשפר את היחסים בינכם לבין בן/בת זוגכם, וכך באמצעות שילוב כוחות משותפים - תצליחו לחנך ילד בריא (נפשית ופיזית), מצליח ומאושר. קירבה רגשית היא אבן היסוד בבניית יחסים בריאים ומספקים בין בני משפחה. אנשים שחולקים בה מעידים על כך שמרגישים בטוחים, אהובים, ומובנים ע"י קרוביהם. הקירבה הרגשית מקנה תחושה של שמחה בעת שהייה משותפת ובילוי המשותף, אך יחד עם זאת, היא מעלה מודעות לזכותו הבסיסית של האדם ושל קרוביו במרחב אישי וכן נותנת הבנה עמוקה שישנם צרכים ורצונות שונים לכל אחד ואחת במשפחה אשר יש לכבדם. משפחות שניחנו בקירבה רגשית, מתאפיינות ביכולת הגבוהה שלהן לפתוח בשיח פתוח ולשתף במחשבות וברגשות (גם אם מדובר בפחדים ובכישלונות). שיטת EED, לפיתוח קירבה רגשית מושתתת על חמש אבני יסוד עיקריות: 1. קיימת השפעה הדדית על כל בני המשפחה: במהלך עבודתכם האישית ותוך כדי ביצוע התרגילים שבספר, תיחשפו להשפעה העמוקה ורבת המשמעות שהותירה בכם משפחתכם (הורים, אחים), ולדרך בה אתם עצמכם ממשיכים להשפיע על בן/בת זוג שלכם ועל ילדיכם. 2. מתן כבוד לסובבים אתכם וקבלתם: הבנה וקבלה של הרגשות והמחשבות האישיות וכן של המניעים השונים אשר הובילו אתכם להתנהגות זו או אחרת, תאפשר לכם לבחון את עצמכם באופן חומל ואמפתי. לאחר שתבינו את עצמכם בדרך טובה יותר ותתחילו לאהוב ולקבל את עצמכם, רק אז תצליחו לאהוב, להבין ולקבל את הסובבים אתכם. 3. פתיחות וכנות ביחסים: לעיתים אנו בטוחים לשווא בכך ששיתוף מידע מסוים עם האנשים הקרובים אלינו יוביל לתגובה מצדם (לרוב לא נעימה) הצפויה וידועה מראש. בשל חשש זה, רבים מאתנו יעדיפו שלא לשתף במידע העלול לעורר תגובה שכזאת. לצערי הרב, ההתנהלות הזהירה והשברירית הזאת בתוך התא המשפחתי אינה מקדמת פיתוח קירבה רגשית בין האנשים לבין קרוביהם, אלא להפך - הזהירות הזו יוצרת ריחוק, ניכור ותחושת בדידות אצל כל אחד מבני המשפחה. רק במקרה ואדם מסוגל לפתוח את הלב ולדבר בכנות עם האחר, הוא מהווה תשתית לביסוס יחסי אמון במשפחה – דבר אשר יוביל למסוגלות גבוהה של כל בני המשפחה לקבל מצבים פחות נעימים, כגון: ביקורת, עונשים, וקונפליקטים. 4. גילוי סבלנות כלפי יקירך: הדבר יתאפשר רק מתוך הבנה של תהליכים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים אובייקטיביים שאדם עובר במהלך מצבים שונים בחייו. לעיתים קרובות, אנו נוהגים לפרש את תגובותיו והתנהגויותיו של האחר דרך תפיסת העולם האישית שלנו, אך ברגע שתעשירו את הידע שלכם, תצליחו להרחיב את כל התמונה ותבינו שבמצבים מסוימים האדם (כמו רבים אחרים במצב מסוים זה) לרוב עשוי לפעול בדרך אחת ולא באחרת. ההבנה הנרחבת הזו של המציאות הקיימת, הינה חיונית לפיתוח יחסים המבוססים על קירבה רגשית. 5. ניהול תקשורת בריאה בתוך המשפחה: העבודה במהלך קריאת ספר זה תעניק לכם כלים אשר ישמשו אתכם להביע את עצמכם בצורה בריאה ומיטבית, לנהל קונפליקטים ולגלות אמפטיה כלפי יקירכם. בשיטת EED, תדעו להעריך את כוחה העצום של התקשורת הסמויה (הלא ורבלית). חמש אבני היסוד האלה של שיטת EED יניחו לכם ולקרוביכם להרגיש שאכן רואים אתכם, מבינים אתכם ומקבלים אתכם כפי שאתם. הודות לאבני היסוד האלה, כל בן משפחה ירגיש מוערך ומשמעותי בעיניי האחרים ויחוש שהוא מסוגל להשפיע על סביבתו הקרובה. היכונו - אתם עומדים להתחיל במסע בזמן. העבודה תישא אתכם לילדותכם הרחוקה - להתבגרות, לתקופת הבגרות הנוכחית ולהורות של היום. במסע הזה, תיזכרו ותכירו (אולי לראשונה) בחלומות שלכם, בציפיות שלכם, בפחדים ובחששות. תהיה בידכם האפשרות להבין מה מניע אתכם לנהוג כך או אחרת, וכיצד ההחלטות שאתם מקבלים בחיי היום-יום מטביעות את חותמן בחייכם ומשפיעות על סביבתכם הקרובה. הודות לשיטת EED, תלמדו להבין, לקבל, ולאהוב את עצמכם כפי שאתם, וכך גם את את הבן/בת זוגכם ואת ילדיכם. תתחילו לגלות חמלה לא רק כלפי הסובבים אתכם, אלא בראש וראשונה כלפי עצמכם. תפתחו את היכולת לווסת את רגשותיכם ולהציב גבולות ללא רגשות אשם. הקרבה הרגשית שתיווצר בינכם לבין קרוביכם תחולל פלאים באווירה בבית. האווירה תהפוך לחמימה ונעימה, ואתם - תהפכו להיות ההורים המושלמים עבור ילדיכם המקסימים.  מתוך הספר של י.גלוזמן "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית", 2019.

את השיטה EED (Emotional Closeness Education) פיתחתי במטרה לסייע להורים להעשיר ולהעמיק את הקשר ביניהם לבין קרוביהם. התרגילים בספר יעזרו לשפר את היחסים בינכם לבין בן/בת זוגכם, וכך באמצעות שילוב כוחות משותפים - תצליחו לחנך ילד בריא (נפשית ופיזית), מצליח ומאושר. קירבה רגשית היא אבן היסוד בבניית יחסים בריאים ומספקים בין בני משפחה. אנשים שחולקים בה מעידים על כך שמרגישים בטוחים, אהובים, ומובנים ע"י קרוביהם. הקירבה הרגשית מקנה תחושה של שמחה בעת שהייה משותפת ובילוי המשותף, אך יחד עם זאת, היא מעלה מודעות לזכותו הבסיסית של האדם ושל קרוביו במרחב אישי וכן נותנת הבנה עמוקה שישנם צרכים ורצונות שונים לכל אחד ואחת במשפחה אשר יש לכבדם. משפחות שניחנו בקירבה רגשית, מתאפיינות ביכולת הגבוהה שלהן לפתוח בשיח פתוח ולשתף במחשבות וברגשות (גם אם מדובר בפחדים ובכישלונות). שיטת EED, לפיתוח קירבה רגשית מושתתת על חמש אבני יסוד עיקריות: 1. קיימת השפעה הדדית על כל בני המשפחה: במהלך עבודתכם האישית ותוך כדי ביצוע התרגילים שבספר, תיחשפו להשפעה העמוקה ורבת המשמעות שהותירה בכם משפחתכם (הורים, אחים), ולדרך בה אתם עצמכם ממשיכים להשפיע על בן/בת זוג שלכם ועל ילדיכם. 2. מתן כבוד לסובבים אתכם וקבלתם: הבנה וקבלה של הרגשות והמחשבות האישיות וכן של המניעים השונים אשר הובילו אתכם להתנהגות זו או אחרת, תאפשר לכם לבחון את עצמכם באופן חומל ואמפתי. לאחר שתבינו את עצמכם בדרך טובה יותר ותתחילו לאהוב ולקבל את עצמכם, רק אז תצליחו לאהוב, להבין ולקבל את הסובבים אתכם. 3. פתיחות וכנות ביחסים: לעיתים אנו בטוחים לשווא בכך ששיתוף מידע מסוים עם האנשים הקרובים אלינו יוביל לתגובה מצדם (לרוב לא נעימה) הצפויה וידועה מראש. בשל חשש זה, רבים מאתנו יעדיפו שלא לשתף במידע העלול לעורר תגובה שכזאת. לצערי הרב, ההתנהלות הזהירה והשברירית הזאת בתוך התא המשפחתי אינה מקדמת פיתוח קירבה רגשית בין האנשים לבין קרוביהם, אלא להפך - הזהירות הזו יוצרת ריחוק, ניכור ותחושת בדידות אצל כל אחד מבני המשפחה. רק במקרה ואדם מסוגל לפתוח את הלב ולדבר בכנות עם האחר, הוא מהווה תשתית לביסוס יחסי אמון במשפחה – דבר אשר יוביל למסוגלות גבוהה של כל בני המשפחה לקבל מצבים פחות נעימים, כגון: ביקורת, עונשים, וקונפליקטים. 4. גילוי סבלנות כלפי יקירך: הדבר יתאפשר רק מתוך הבנה של תהליכים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים אובייקטיביים שאדם עובר במהלך מצבים שונים בחייו. לעיתים קרובות, אנו נוהגים לפרש את תגובותיו והתנהגויותיו של האחר דרך תפיסת העולם האישית שלנו, אך ברגע שתעשירו את הידע שלכם, תצליחו להרחיב את כל התמונה ותבינו שבמצבים מסוימים האדם (כמו רבים אחרים במצב מסוים זה) לרוב עשוי לפעול בדרך אחת ולא באחרת. ההבנה הנרחבת הזו של המציאות הקיימת, הינה חיונית לפיתוח יחסים המבוססים על קירבה רגשית. 5. ניהול תקשורת בריאה בתוך המשפחה: העבודה במהלך קריאת ספר זה תעניק לכם כלים אשר ישמשו אתכם להביע את עצמכם בצורה בריאה ומיטבית, לנהל קונפליקטים ולגלות אמפטיה כלפי יקירכם. בשיטת EED, תדעו להעריך את כוחה העצום של התקשורת הסמויה (הלא ורבלית). חמש אבני היסוד האלה של שיטת EED יניחו לכם ולקרוביכם להרגיש שאכן רואים אתכם, מבינים אתכם ומקבלים אתכם כפי שאתם. הודות לאבני היסוד האלה, כל בן משפחה ירגיש מוערך ומשמעותי בעיניי האחרים ויחוש שהוא מסוגל להשפיע על סביבתו הקרובה. היכונו - אתם עומדים להתחיל במסע בזמן. העבודה תישא אתכם לילדותכם הרחוקה - להתבגרות, לתקופת הבגרות הנוכחית ולהורות של היום. במסע הזה, תיזכרו ותכירו (אולי לראשונה) בחלומות שלכם, בציפיות שלכם, בפחדים ובחששות. תהיה בידכם האפשרות להבין מה מניע אתכם לנהוג כך או אחרת, וכיצד ההחלטות שאתם מקבלים בחיי היום-יום מטביעות את חותמן בחייכם ומשפיעות על סביבתכם הקרובה. הודות לשיטת EED, תלמדו להבין, לקבל, ולאהוב את עצמכם כפי שאתם, וכך גם את את הבן/בת זוגכם ואת ילדיכם. תתחילו לגלות חמלה לא רק כלפי הסובבים אתכם, אלא בראש וראשונה כלפי עצמכם. תפתחו את היכולת לווסת את רגשותיכם ולהציב גבולות ללא רגשות אשם. הקרבה הרגשית שתיווצר בינכם לבין קרוביכם תחולל פלאים באווירה בבית. האווירה תהפוך לחמימה ונעימה, ואתם - תהפכו להיות ההורים המושלמים עבור ילדיכם המקסימים.  מתוך הספר של י.גלוזמן "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית", 2019.

את השיטה EED (Emotional Closeness Education) פיתחתי במטרה לסייע להורים להעשיר ולהעמיק את הקשר ביניהם לבין קרוביהם. התרגילים בספר יעזרו לשפר את היחסים בינכם לבין בן/בת זוגכם, וכך באמצעות שילוב כוחות משותפים - תצליחו לחנך ילד בריא (נפשית ופיזית), מצליח ומאושר. קירבה רגשית היא אבן היסוד בבניית יחסים בריאים ומספקים בין בני משפחה. אנשים שחולקים בה מעידים על כך שמרגישים בטוחים, אהובים, ומובנים ע"י קרוביהם. הקירבה הרגשית מקנה תחושה של שמחה בעת שהייה משותפת ובילוי המשותף, אך יחד עם זאת, היא מעלה מודעות לזכותו הבסיסית של האדם ושל קרוביו במרחב אישי וכן נותנת הבנה עמוקה שישנם צרכים ורצונות שונים לכל אחד ואחת במשפחה אשר יש לכבדם. משפחות שניחנו בקירבה רגשית, מתאפיינות ביכולת הגבוהה שלהן לפתוח בשיח פתוח ולשתף במחשבות וברגשות (גם אם מדובר בפחדים ובכישלונות). שיטת EED, לפיתוח קירבה רגשית מושתתת על חמש אבני יסוד עיקריות: 1. קיימת השפעה הדדית על כל בני המשפחה: במהלך עבודתכם האישית ותוך כדי ביצוע התרגילים שבספר, תיחשפו להשפעה העמוקה ורבת המשמעות שהותירה בכם משפחתכם (הורים, אחים), ולדרך בה אתם עצמכם ממשיכים להשפיע על בן/בת זוג שלכם ועל ילדיכם. 2. מתן כבוד לסובבים אתכם וקבלתם: הבנה וקבלה של הרגשות והמחשבות האישיות וכן של המניעים השונים אשר הובילו אתכם להתנהגות זו או אחרת, תאפשר לכם לבחון את עצמכם באופן חומל ואמפתי. לאחר שתבינו את עצמכם בדרך טובה יותר ותתחילו לאהוב ולקבל את עצמכם, רק אז תצליחו לאהוב, להבין ולקבל את הסובבים אתכם. 3. פתיחות וכנות ביחסים: לעיתים אנו בטוחים לשווא בכך ששיתוף מידע מסוים עם האנשים הקרובים אלינו יוביל לתגובה מצדם (לרוב לא נעימה) הצפויה וידועה מראש. בשל חשש זה, רבים מאתנו יעדיפו שלא לשתף במידע העלול לעורר תגובה שכזאת. לצערי הרב, ההתנהלות הזהירה והשברירית הזאת בתוך התא המשפחתי אינה מקדמת פיתוח קירבה רגשית בין האנשים לבין קרוביהם, אלא להפך - הזהירות הזו יוצרת ריחוק, ניכור ותחושת בדידות אצל כל אחד מבני המשפחה. רק במקרה ואדם מסוגל לפתוח את הלב ולדבר בכנות עם האחר, הוא מהווה תשתית לביסוס יחסי אמון במשפחה – דבר אשר יוביל למסוגלות גבוהה של כל בני המשפחה לקבל מצבים פחות נעימים, כגון: ביקורת, עונשים, וקונפליקטים. 4. גילוי סבלנות כלפי יקירך: הדבר יתאפשר רק מתוך הבנה של תהליכים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים אובייקטיביים שאדם עובר במהלך מצבים שונים בחייו. לעיתים קרובות, אנו נוהגים לפרש את תגובותיו והתנהגויותיו של האחר דרך תפיסת העולם האישית שלנו, אך ברגע שתעשירו את הידע שלכם, תצליחו להרחיב את כל התמונה ותבינו שבמצבים מסוימים האדם (כמו רבים אחרים במצב מסוים זה) לרוב עשוי לפעול בדרך אחת ולא באחרת. ההבנה הנרחבת הזו של המציאות הקיימת, הינה חיונית לפיתוח יחסים המבוססים על קירבה רגשית. 5. ניהול תקשורת בריאה בתוך המשפחה: העבודה במהלך קריאת ספר זה תעניק לכם כלים אשר ישמשו אתכם להביע את עצמכם בצורה בריאה ומיטבית, לנהל קונפליקטים ולגלות אמפטיה כלפי יקירכם. בשיטת EED, תדעו להעריך את כוחה העצום של התקשורת הסמויה (הלא ורבלית). חמש אבני היסוד האלה של שיטת EED יניחו לכם ולקרוביכם להרגיש שאכן רואים אתכם, מבינים אתכם ומקבלים אתכם כפי שאתם. הודות לאבני היסוד האלה, כל בן משפחה ירגיש מוערך ומשמעותי בעיניי האחרים ויחוש שהוא מסוגל להשפיע על סביבתו הקרובה. היכונו - אתם עומדים להתחיל במסע בזמן. העבודה תישא אתכם לילדותכם הרחוקה - להתבגרות, לתקופת הבגרות הנוכחית ולהורות של היום. במסע הזה, תיזכרו ותכירו (אולי לראשונה) בחלומות שלכם, בציפיות שלכם, בפחדים ובחששות. תהיה בידכם האפשרות להבין מה מניע אתכם לנהוג כך או אחרת, וכיצד ההחלטות שאתם מקבלים בחיי היום-יום מטביעות את חותמן בחייכם ומשפיעות על סביבתכם הקרובה. הודות לשיטת EED, תלמדו להבין, לקבל, ולאהוב את עצמכם כפי שאתם, וכך גם את את הבן/בת זוגכם ואת ילדיכם. תתחילו לגלות חמלה לא רק כלפי הסובבים אתכם, אלא בראש וראשונה כלפי עצמכם. תפתחו את היכולת לווסת את רגשותיכם ולהציב גבולות ללא רגשות אשם. הקרבה הרגשית שתיווצר בינכם לבין קרוביכם תחולל פלאים באווירה בבית. האווירה תהפוך לחמימה ונעימה, ואתם - תהפכו להיות ההורים המושלמים עבור ילדיכם המקסימים.  מתוך הספר של י.גלוזמן "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית", 2019.

לעיתים אני שומעת ממטופליי שהם לא זוכרים אם נפגעו מינית בעבר, אך כל התנהגותם זועקת על כך. הגוף מדבר, מגיב באופן שלעיתים מלחיץ את האדם עצמו ומעורר באלות ותהיות רבות. מהם סממנים שיכולים להעיד על כך שעברתם פגיעה מינית? והאם באמת ניתן להיזכר בחלוף שנים ולטפל בטראומה זו? · התפרצויות זעם שלכם, אשר עוצמתם מלחיצה אפילו אתכם (גם אם אתם נלחמים על צדק). · חוסר איזון נפשי. · חוסר בטחון , חרדה בתקשורת עם מין השני. · בעיות קשב וריכוז. אתם מתנתקים במהלך שיחותיכם. · סיוטי לילה. · קושי להתעמת – ריצוי. · סירוב לא מוסבר של בן/בת זוג לקיים יחסי מין אתכם. · חוסר מוטיבציה, דחיינות שמתחלפת בפעלתנות יתר. · בעיות התפקוד בחיי מין שלכם. · חוסר אמון כלפי העולם. אמונה ש"עולם הוא מקום רע ומסוכן". · השמנת יתר או להפך אנורקסיה/בולימיה. · תחושת גועל לא מוסברת. · רצון "להתחבא" , ש"לא יסתכלו עליי". לבישת בגדים חסרי גזרה או להפך פרובוקטיביות בביגוד. · התמכרויות לעישון, סמים, אלכוהול. · מחשבה "שאני לא בסדר", "מקולקל", "לא יכולים לאהוב אותי. חיבור לגוף, והבנה שחוויתם אירוע קשה, הינו צעד ראשון בהבנת הצורך בטיפול פסיכולוגי. אני ממליצה על טיפול EMDR – טיפול ממוקד טראומה. במידה וזיהיתם מכלול הסממנים אצלכם או אצל בן משפחה/חבר/ה שלכם, אנא פנו לטיפול. הכל אפשרי. הן להיזכר בטראומה, הן לעבד אותה והן לשנות את דימוי העצמי שלכם, את דפוסי חייכם. מוזמנים לפנות לקבלת העזרה 052-6662163.  באהבה, ילנה גלוזמן מטפלת EMDR מוסמכת, מטפלת ומדריכה בטיפול זוגי ומשפחתי, מחברת ספרים "זוגיות מאושרת. המדריך המלא ליצירת קרבה רגשית ואינטימית" ומשפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית".

על מנת שילדכם יגדל להיות בריא בגוף ובנפש, חשוב לפתח קרבה רגשית במשפחה. המרכיבים ההכרחיים לשם כך הינם: הענקת אהבה, הבעת דאגה ואכפתיות, הצבת גבולות והתנהגות הורית צפויה. לרוב הורים מבינים מתי ואיך לחזק התנהגות רצויה אצל הילד ואיך להעניש על מנת להפסיק התנהגות לא בריאה, ובכך מפתחים אצל הילד הבנה של קשר סיבה-תוצאה. עם זאת, קיים קושי בהבנת קשר זה ובחיזוי התנהגות אצל ילדים להורים טראומתיים. אדם שחווה אירועים טראומתיים בחייו, מתרכז באופן מלא בכאב שלו, ברגשותיו ובתחושותיו. לפיכך, הוא אינו מסוגל לראות את ילדו, להכיר באמת את תכונותיו הייחודיות ואף לשקף אותם על מנת שבנו או בתו ידעו לפתחם ויתקדמו בתחום המקצועי אשר יבחרו בו. בשל כך, ילדים במשפחות אלה גדלים עם תפיסה מוטעית לגבי עצמם. הם אינם מודעים למעלותיהם ומקבלים בכניעה את התיוגים המרושעים שהעניקו להם הוריהם. לא פעם עזר הטיפול למטופליי לראשונה בחייהם, לשקף עבורם את תכונותיהם החיוביות האמיתיות, ובשל כך הערכתם העצמית החלה לנסוק. בעודו מפוקס בעצמו, ההורה נוטה להתנהג בצורה בלתי צפויה: צוחק ונלהב במהלך משחק עם הילד, אך הוא לפתע מתהפך, מתפרץ צורח או מתכנס בתוך עצמו. ילד שההורה שלו מהווה עבורו דמות אהובה וחשובה בחייו, מתאמץ להבין מה בדבריו או במעשיו גרם לשינוי התנהגותי זה - מה הוא עשה לא בסדר שהוביל לפיצוץ - אך לא משנה כמה יתאמץ, הוא לעולם לא יצליח לזהות את מקור הבעיה. הילד שאינו מסוגל לראות את הקשר הנסיבתי, יקשר את השינוי הקיצוני הזה לעצמו ולהתנהגותו וישתדל לדבר פחות, ולנהוג בזהירות יתרה כדי חס וחלילה לא לחזור על התגובה המלחיצה מצד ההורה. ילדים כאלה נראים כבויים, מאופקים, הייתי אומרת אפילו "קפואים" בתגובות שלהם. הם חסרי יכולת לבטא את חוסר שביעות רצונם, חסרי יכולת להגן ולעמוד על דעתם וחסרי מסוגלות לנהל עימות. היעדר כישורים הכרחיים אלה משפיעים בהמשך על מערכות היחסים עם בני גילם או עם מבוגרים אחרים (מורים, מפקדים, ובהמשך ממונים בעבודה). התנהגות בלתי צפויה מצד הורה יוצרת תחושה של חוסר בטחון. הילד לא מסוגל לשאת את הכאב בשל הפגיעה בהורה שלו. אמהות לא פעם מדגישות את המסר ומפגיזות במשפטים פוגעניים כמו "את/ה צרה צרורה", "על מה מגיע לי?", "את תמיד הורסת לי הכל", "הכל היה טוב עד שנולדת" וכו'. זה מוביל ילדים במשפחות אלה לתובנה שהורה מרגיש רע מעצם נוכחותם ומונעים מעצמם לשתף בבעיותיהם הנוספות כדי לא להכביד על ההורה. ומכיוון שילד אינו מסוגל לפתור המון בעיות מעצם היותו ילד – נוספות לנזיפות והכפשות ההורה, האשמות עצמיות בשל כשלונות רבים, עקב חוסר מסוגלות לעשות משהו נכון. כשילדים כאלה תופסים את עצמם כ"בעיתיים", "שמשהו לא בסדר בהם", הם מבינים מהר מאוד, שוב הודות לדוגמא שנותן ההורה אשר לא מסתיר את אמירותיו או מעשיו האובדניים, שעדיף פשוט לגמור את החיים מלאי סבל וייסורים, וכך יהיה יותר טוב לסובביהם. הפתרון היחיד במקרה זה זו עבור ילד, גם אם הוא חצה את גיל עשרים - זה טיפול ממוקד טראומה (עדיף טיפול EMDR) שיכול לעזור לעבד את האירועים מן העבר, לשנות את תפיסת העצמי ואת תפיסת הסביבה ובכך יסייע בפתיחת דף חדש – חיים שלמים רגועים ומאושרים, מסופקים ומלאי שמחה, בה אדם יפתח קרבה רגשית עם אנשים שבוחר בעצמו.  שמרו על עצמכם ועל ילדיכם. באהבה, ילנה גלוזמן – פסיכותרפיסטית זוגית ומשפחתית, מטפלת EMDR, מחברת ספרים "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית", 2019 ו"וזוגיות מאושרת. המדריך המלא ליצירת קרבה רגשית ואינטימית", 2024.

בשעה טובה ומוצלחת לאותם הורים שילדם עולה לכיתה א'! הכנתי עבורכם כמה טיפים שיעזרו להרחיב את הידע בנושא זה ויקדמו את ילדכם בלימודים. הקפידו על שגרת חיים קבועה! במידה וילד מתקשה להתעורר, העירו אותו כמה דקות מוקדם יותר, במילים “קמים עוד5 דקות”. בהכנת שיעורי בית הקפידו לשבת עם הילד באותה שעה, אחרי שסיים לאכול את ארוחת הצהריים שלו. בערב, חשוב מאוד להתקלח, לארוז את הילקוט, בהתאם למערכת שעות למחר. בהתחלה, ההורים הם אלה שמארגנים את הילקוט, אך חשוב לעשות זאת יחד עם הילד. ברגע שהילד ילמד לקרוא, הוא יארגן את הילקוט בכוחות עצמו. בערב גם מכינים בגדים שילד ילבש למחרת היום. ההורה בוחר ב2-3 סטים של בגדים המתאימים ביותר ומתוכם מציע לילד לעשות את הבחירה שלו. לא לאחר! יש הורים שממשיכים להאמין שכיתה א', זה עדיין לא בית ספר "אמיתי" והם יכולים, ממש כמו בגן, להביא את הילד מתי שנוח להם. חשוב לדעת, שבבית הספר, ילד שאיחר "רק" ב-5 דקות יעבור תשאול וביקורת מצד המחנכת, ואולי גם מצד המנהלת, שאותה הוא ככל הנראה יפגוש במסדרון בית הספר בדרך לכיתה. מנקודת מבטו של הפסיכולוג פיאז'ה, ילדים בני 5-7 הינם ריאליסטים מוסריים. כלומר, הם תופסים את כל כללי ההתנהגות המועברים אליהם כדבר מוחלט ולא ניתן לערעור. לכן, אם מורה בכיתה אומרת שאיחור זה דבר לא טוב, אז בשלב מסוים הילדים בכיתה מתחילים לתפוס חבר או חברה לכיתה המאחרים באופן קבוע כ"ילדים לא טובים". הכנת שיעורי בית! זכרו שהילד שלכם עדיין אינו יודע מה זה שיעורי בית. לכן, בתחילת השנה תצטרכו לשבת איתו ולהדגים לו תהליך של הכנת שיעורי בית על מנת להנחיל לו מיומנויות חדשות. בחרו לשם כך במקום נוח, עם תאורה טובה. קבעו זמן קבוע שנוח לכם לשבת עם ילדכם. בשום פנים ואופן אין לעשות זאת מיד לאחר חזרתכם מעבודה. נוחו קצת (לפחות חצי שעה), תתאפסו טיפה, ורק אז תרגישו מספיק נינוחים ורגועים כדי לבצע את המשימה. קראו את המשימה בקול רם , הסבירו מה צריך לעשות וכיצד לבצע אותה. ברגע שילדכם יתמיד בשיעורי בית ויעשה זאת נכון, הקפידו לשבח אותו. בהמשך, תראו שהילד ירצה להכין את שיעורי הבית באופן עצמאי ותאפשרו לו זאת. שאלו שאלות! הורים בדרך כלל מאוד דואגים כאשר ילדם מתמודד עם איזשהו קושי רגשי או חברתי. אך לרוב קשה להם מאוד להבין מדוע הילד מתקשה ויתרה מכך, מתי התעורר הקושי הנ”ל אצל הילד. כשאני מבררת אם הורים דיברו על כך עם הילד שלהם, הם בדרך כלל עונים כך: "כמובן, אני תמיד שואל/ת אותו “איך היה בבית הספר היום", והוא תמיד עונה לי ש"הכל בסדר". כמו שאומרים "מה ששואלים - זה מה שמקבלים"... היו יותר ברורים ובהירים בפניה שלכם אל הילד. שאלו “אילו שיעורים היו לך היום?” ”מה חדש למדת היום בכיתה?” “עם מי מהילדים שיחקת היום בהפסקה?” “עם דני? ומה עשה היום דני בכיתה?” התעניינות בחברים של ילדכם, תוביל אתכם באופן עקיף למידע חשוב על ילדכם הפרטי. בדיקות רפואיות חשוב מאוד שילד יעבור בדיקות השמיעה והראייה לפני שיתחיל את לימודיו בבית ספר. רוב הילדים חוששים להודות או פשוט לא מודעים לכך שאינם רואים או שומעים טוב. וזה פוגע ביכולת הלמידה שלכם. אם לילד יש בעיות בהגיית מילים או במוטוריקה עדינה, חשוב לעבור טיפול אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. במידה וילד או/וגם כל המשפחה עבר/ו טלטלה רגשית קשה, אנא תפנו לטיפול פסיכולוגי או משפחתי. ילד אשר דואג לאמו או לאביו (בשל גירושין/מחלה/אובדן) אינו מסוגל להתרכז במהלך השיעור. תזונה נכונה ושעות שינה! בגיל 6 ילדים זקוקים ל 10 שעות שינה. ילד שלא ישן מספיק אינו מסוגל להתרכז בכיתה. הריכוז גם נפגע בשל תזונה לא נכונה (בשל אכילת הממתקים או שתית משקאות ממותקים). ילד רעב בדרך כלל חושב רק על אוכל, ולא מסוגל להיות קשוב בשיעורים. לכן, חשוב מאוד להכין לילד ארוחת בוקר ולארוז לו 2 כריכים לבית ספר. חשוב שתכינו כריכים משביעים ובריאים, אך כאלה שילד בהחלט יאכל. לא פעם הייתי עדה לזריקת הכריכים שילדים הביאו מהבית לפח אשפה ופנו לשכן לחלוק איתם את האוכל שלו.  ההצלחה בכיתה א' הינה חיונית להתפתחות בטחון העצמי אצל הילד שלכם. ילד, שנכשל בשנת הלימודים הראשונה שלו יחווה רגשות כשלון ונחיתות ויצטרך לשאת רגשות אלה למשך שנים הבאות. יהיה לו מאוד קשה להצליח הן לימודית והן חברתית. אנא, היו ערניים, קשובים כלפי ילדכם ועזרו בכל מה שאתם יכולים, היעזרו ביעוץ מקצועי במידת הצורך. בהצלחה לכם ולילדיכם בבית הספר! באהבה, ילנה גלוזמן – פסיכוטרפיסטית משפחתית, מטפלת EMDR MA – בפסיכולוגיה חינוכית יישומית-ייעוץ חינוכי.

מולי התיישב זוג צעיר: בחור תמיר, כהה שיער בשם אדריאן, ובחורה מיניאטורית, עם שיער בגוון דבש, אליס. באופן דאגני וזהיר הם סקרו את החדר שלי ובחוסר נוחות זעו בכורסאותיהם, בחיפוש אחר את התנוחה הטובה ביותר. אליס התיישבה על קצה המושב כשפלג גופה העליון פונה כלפי בן זוגה, בעוד שאדריאן התרווח בכורסתו, מתח את רגליו, ובעניין רב בחן את המוקסינים המצוחצחים שלו. "את יודעת, הכול טוב בינינו," פתחה אליס בדברים. "יש לנו יחסים נהדרים, אנחנו כל הזמן עובדים על הקשר שלנו, מעבדים יחד חוויות שעברנו מהילדות." אליס, שהבחינה בהנהון קליל מצד בן זוגה, והמשיכה בלהט רב, "אנחנו נשואים כבר שנה וחצי, יצאנו לפני זה במשך שנתיים וחצי. הכול היה מצוין בהתחלה, היינו ממש קרובים, הייתה לנו משיכה מטורפת, סקס מדהים. ועכשיו אני מרגישה שהתרחקנו. טוב, לא בדיוק התרחקנו," תיקנה את עצמה בזריזות, "אני כמהה למגע, לאינטימיות, לליטוף. כזאת אני, אוהבת לגעת, למשש, ואני כל הזמן עובדת על עצמי, קוראת טונות של ספרי פסיכולוגיה. בזכות הקריאה שלי הקשר שלנו הולך ומשתבח משמעותית, אבל הייתי רוצה שישתפר עוד יותר." "אתה מבין במה מדובר?" פניתי לאדריאן. "כן, וודאי," השיב אדריאן בעל כורחו. "אנחנו מדברים המון, אבל איכשהו יש לי תחושה שזה אף פעם לא מספק את אליס. די, זה כבר בלתי נסבל. אני לא מסוגל לעמוד בציפיות שלה." אדריאן הקדיר את פניו בתרעומת. "כל דבר שאני עושה היא מנתחת אלף פעמים, ואז הופכת הכול, ככה שאני תמיד יוצא אשם." "למה מתכוונת אליס כשהיא אומרת שהיא אדם של מגע וכמהה לליטופים?" "אין לי מושג," אדריאן נאנח בכבדות. "אנחנו מקיימים יחסי מין, אולי פחות ממה שנהגנו בעבר. אני כל הזמן מותש, מתעייף מאוד בעבודה. לוקח לי שעתיים להגיע לשם, וזה רק בכיוון אחד," גיחך במרירות. "כן, אבל בכל פעם שניסיתי ליזום משהו, הוא דחה את זה על סף," רטנה אליס, "אז הפסקתי ליזום. בגלל זה אנחנו כבר לא מקיימים יחסי מין." "הייתם נשואים בעבר?" פניתי לשניהם. "לא," השיב אדריאן, "אך שנינו ניהלנו מערכות יחסים ממושכות בעבר. אלה הנישואין הראשונים שלי, וגם הנישואין הראשונים של אליס." "מה הייתה הייחודיות של אליס, שראית כבר בתחילת הקשר? במה היא הייתה שונה מכל הנשים האחרות שהכרת בעבר? למה החלטת להקים משפחה דווקא עם האישה הזו?" פניתי אליו שוב. תווי פניו התרככו מעט כשהשיב, "היא הייתה מאוד אכפתית, דאגה לי בהכול. זה בכלל לא היה קיים במערכות יחסים קודמות שלי עם נשים אחרות." "ואת, אליס. מה משך אותך באדריאן? למה הסכמת להינשא לו?" פניה החינניות של אליס הוצפו באור בוהק, עיניה הבליחו והיא הסמיקה כשנזכרה בחוויות הנעימות שנגעו בנפשה. "פטפטנו שעות על גבי שעות," ענתה בחיוך, "תמיד נהניתי לשוחח אתו. זה היה מעניין, מגרה, מסקרן. ובאופן כללי היה לנו טוב ביחד, הרגשתי שאדריאן מבין אותי, תומך בי." "זאת אומרת, אם אני מבינה אתכם נכון, התאהבתם אחד בשנייה וכל אחד מכם הרגיש שמצא את הנפש התאומה שלו?" סיכמתי את דבריהם של השניים. חיוך רחב ננסך על פניהם של אליס ואדריאן. "מעניין. כשרק הכרתם, לא רק שחוויתם משיכה פיזית גדולה אחד כלפי השנייה, גם הייתם, לדבריכם, קרובים מאוד מבחינה רגשית. עם זאת," המשכתי, "משהו קרה וממשיך לקרות בזוגיות שלכם שלא רק שאינו מקרב, אלא מרחיק ביניכם ומאלץ את שניכם להרהר בהחלטה שקיבלתם לפני מספר שנים." פניתי אל אדריאן, "אם תנסה להיזכר בילדותך וביחסים עם ההורים שלך באותה תקופה, את מי משני הוריך (או קרובי משפחה אחרים), אליס מזכירה לך בתכונות האופי שלה?" "אין לי מושג, אף פעם לא חשבתי על זה," אדריאן השיב במבוכה. "יופי, חשוב על זה עכשיו. זו בדיוק המטרה של הטיפול," עניתי לו ברוגע. לאחר פסק זמן קצר, אדריאן נאנח עמוקות והשיב בקדרות, "כנראה את אימא שלי, היה לי קשה איתה בילדות." "מה, באמת? אני מזכירה לך את אימא שלך?" אליס שאלה בתדהמה. "כן, את אימא." אדריאן משך בכתפיו והישיר אליה מבט נוקב. "היא הייתה ממש מעיקה, כל הזמן הציקה לי בגלל כל שטות, באה אליי בטענות על כל דבר. אני לא זוכר את האירוע, אבל סיפרו לי שפעם אחת היא הכריחה אותי לטפס על עץ, מפני שלדבריה כל בן חייב לדעת לטפס על עצים. ושתדעי לך," הבהיר לאשתו, "שאימא שלי לימדה מתמטיקה בבית הספר שלמדתי בו. אני זוכר שכשהייתי בכיתה ה', היא החליטה לקחת חל"ת. לצאת לחופשה לשנה, לנוח. זו הייתה השנה הטובה ביותר בחיי." "וואו, זה אומר שגדלת תחת זכוכית מגדלת," הבעתי את חמלתי, "גם בבית וגם בבית הספר כל צעדיך היו מפוקחים ומבוקרים בצורה נוקשה ביותר. אתה מרגיש שהבקרה הזו מופנית כלפיך גם מצד אשתך?" "כן," השיב אדריאן בעצב. "אני לא יכול לעשות צעד אחד בלי שאליס תתחיל להעיר לי איפה טעיתי, אם עשיתי או אמרתי משהו לא נכון. לפעמים זה כל כך מתיש אותי, כל הביקורת המיותרת הזאת, שאני מעדיף לא לחזור הביתה. אני פשוט הולך לאיזה פאב, נפגש עם חברים, משתכר איתם וחוזר בשעות הקטנות של הלילה." "מעניין. ואת מי מקרובי משפחתך מזכיר לך בעלך?" פניתי לאליס. "גם את אימא," השיבה אליס בתמיהה. "היא תמיד הפגינה קרירות ביחס אליי, הייתה מרוחקת מבחינה רגשית. אני זוכרת שכילדה הייתי בודדה מאוד. הרגשתי שאני אוויר. כלומניקית." בעיניה הבליחו דמעות, והיא עצרה כדי להסדיר את נשימתה. "עם בעלי אותו סיפור, אנחנו כמעט לא מתקשרים. גם כשאנחנו יחד בבית, כל אחד לעצמו." "מה פתאום?" אדריאן התפרץ לדבריה. "למה מה, אתה רוצה להגיד לי שאנחנו מדברים?" קולה של אליס התרומם, "בכל פעם שאני פונה אליך, שאני רוצה לדבר איתך, אתה ישר מתנהג כאילו אתה עושה לי טובה. או שאתה מדבר אליי בשיניים חשוקות, או שאתה עונה לי בקצרה וממשיך לבהות במחשב שלך. אני גם ככה משתדלת לא להטריד אותך יותר מדי." "מתי לא עניתי לך? אני תמיד מקשיב לך, עונה על כל השאלות," אדריאן מחה. "נכון, אבל בא לי לדבר איתך, לרדת לפרטים הכי קטנים, ואתה נותן לי תשובות קצרות של כן ולא." "מה את מרגישה, כשזה קורה?" פניתי אל אליס. היא גלגלה עיניים. "שלא בא לו לדבר איתי?" "לא שאלתי מה את חושבת על התנהגות שלו, אלא מה את מרגישה כשזה קורה," תיקנתי אותה. "מה את מרגישה, כשבכל ניסיון שלך לייצר דיון בנושא מסוים, את נתקלת פעם אחר פעם בחוסר הרצון של בעלך לדבר?" אוקיי," אליס תיקנה את עצמה ולאחר הרהור הקצר השיבה, "אני מרגישה שהוא מתרחק ממני, הודף אותי מבחינה רגשית." "איך בדיוק אני הודף אותך מבחינה רגשית?" התקומם אדריאן. "פשוט מאוד," השיבה בהתרסה, "אתה מתנהג כאילו אין לך שום חשק לפנות או לדבר אליי. כאילו אני מטרד. אתה כל כך נרגן ועצבני שאני חוששת לפנות אליך. ממש לא על זה חלמתי כשהתחתנתי איתך." "אבל אני כן עונה לך. לא ברור לי למה את מגיבה ככה. באמת נראה לך שאני לא רואה איך את מדברת אליי, בהיסוס, כאילו את פוחדת מהתגובה שלי? מה נראה לך, שאני מפלצת? בסדר, אז לא תמיד בא לי לטחון מים, לפעמים אני פשוט עייף כשאני חוזר הביתה ולא רוצה לדוש שוב באותו נושא במשך שעות. אבל אפילו אז אני סותם את הפה ומנסה לשתף פעולה!" "מעניין," התערבתי בשיחה. "מצד אחד אתה עושה מאמצים עילאיים לשתף פעולה עם אשתך, גם אם אין לך שום עניין בשיחה או שהשיחה לא נעימה לך. מצד שני, כל הכוונות הטובות האלה הולכות לאיבוד, בגלל שאליס מכווננת אליך מאוד ומבחינה אתה לא באמת פנוי לשוחח איתה. אני רוצה לשאול אותך: איזו תגובה נראה לך שאשתך הייתה מעדיפה לקבל? האם אתה חושב שהיא הייתה מעדיפה לשמוע שאתה לא מעוניין לדון בנושא מסוים ברגע זה אבל תוכלו לדבר יותר מאוחר, או שאולי היא הייתה מעדיפה שתמשיך לנהוג בטאקט ותמנע מכל תגובה שלילית?" "אני יודע מה היא מצפה לשמוע ממני," אדריאן השיב בחריפות. "ואתה בשום פנים ואופן לא תספק לה את העונג הזה?" שאלתי בהרמת גבה. דממה השתררה בחדר. אדריאן עיקם את שפתיו ונעץ מבט כועס בשולחן. הסבתי את מבטי לעבר אשתו, שבחנה בזהירות את המתרחש. מגוון שלם של רגשות השתקף על פניה: זעם וכעס התחלפו במבוכה ודאגה. "אני מסכימה איתך, אדריאן," פתחתי, "שהחיים מזמנים לנו מגוון מצבים. לפעמים אנחנו מותשים, ולעיתים פשוט עסוקים במשהו אחר. לא תמיד בא לנו לדון בפרק האחרון של הסדרה שראינו. יחד עם זאת, לא נראה שזאת הבעיה העיקרית שלכם." אליס הביטה בבעלה ובנימת ניצחון הכריזה לפתע, "אני יודעת למה כל דבר נראה לך כמו ניסיון שלי לשלוט בך, למרות שאני ממש לא מנסה להשפיע עליך בשום צורה..." בעדינות קטעתי את דבריה מתוך חשש שהשיחה תגלוש לכיוון מסוכן. לא הייתה לי שום כוונה להבליט או לייחד את אחד מבני הזוג כ"בעייתי" או "לא בריא בנפשו". "לכל אחד מכם," הדגשתי את דבריי תוך כדי שאני מעבירה מבט מאליס לאדריאן, "יש סף רגישות נמוך בתחומים מסוימים, בגלל החוויות הקשות שעברתם בילדות. מבחינתך, אדריאן, אחרי החינוך הסמכותי שקיבלת מאימא שלך, ואני מודה ומתוודה," הוספתי, "שעד היום לא שמעתי על אם המוכנה לסכן את בנה ולהכריח אותו לטפס על עץ. מספיק שאשתך תעשה משהו שמשתמע כניסיון לנהל אותך - אפילו ניסיון ליזום יחסי מין! - כדי שתזחל לתוך הקונכייה שלך. לך, אליס, יש סף רגישות נמוך ביותר להתנהגות של בעלך. כילדה, חווית דחייה מצד אימא שלך, והיום את נוטה לפרש גם את התנהגותו של אדריאן באותה צורה. בעיניי, חוסר המוכנות של בעלך לתקשר איתך ברגע נתון מעידה על עייפות פיזית או נפשית, לא על כוונה לפגוע בך. במהלך הטיפול הזוגי, תלמדו שניכם להבין ולהכיל את צרכיו של בן הזוג שלכם ולא לחצות את הקוים האדומים שלו או שלה. יחד עם זאת, כל אחד מכם יצטרך לעבור גם מפגשים אישיים כדי לעבד את הטראומות והחוויות קשות שהוא נושא מהילדות וממשיכות להשפיע עליו גם היום. כל עוד הנושאים הללו לא יעובדו אצל שניכם, אתם תמשיכו כל הזמן לחזור אליהם שוב ושוב, עד שהם יהרסו את הקשר שלכם באופן סופי." טיפול זוגי, כך אני מאמינה, חייב לכלול מפגשים אישיים של המטפלת עם כל אחד מבני הזוג. למה זה חשוב ובאילו מקרים תהליך עיבוד הטראומות פוטר את בן או בת הזוג מלהיות נוכחים בחדר? כשמציבים בפני את השאלה הזו, אני נזכרת בתמונה מצחיקה שמצאתי לפני שנים ברשת ומאפיינת באופן מדהים את תהליך הטיפול הזוגי. בתמונה מופיע הכיתוב הבא: ככה אתה רואה את עצמך, ולצד הכיתוב מופיעה תמונת הפיה הטובה מסינדרלה; ככה אתה רואה את בת הזוג שלך - כאן מופיעה תמונתו של גולום מ"שר הטבעות". היא מייצגת אדם אגואיסטי, קמצן, דוחה, דרשן, לא-אכפתי וחסר-התחשבות, ולבסוף: ככה המטפלת הזוגית רואה אתכם - שני ילדים קטנים רבים על הנדנדה. אחת ממטרותיו של הפסיכולוג במהלך הטיפול היא לחולל שיפור בדימוי העצמי של מטופליו. כאשר מדובר בבני זוג שפנו לטיפול זוגי, יש לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת שלא לפגוע בכבודו של אף אחד מהצדדים. מסיבה זו חשוב שהתערבותה של המטפלת הזוגית תהיה מכבדת ומלאת טאקט. אנשים מתקשים מאוד להעריך את עצמם ואת התנהגותם. הרבה פעמים נדמה להם שהם מגיבים להתנהגות פוגענית כאשר בפועל הם מגיבים לטריגר (אירוע, מילה או מראה המציפים זיכרון טראומטי מהעבר). טריגרים כאלה יכולים להיות דמיון חיצוני או אפילו הבעה מסוימת המזכירה לנו אדם שהקשה עלינו בעבר. לצערי, במצבי מתח, דריכות ועצבנות, מפגשים במתכונת של טיפול זוגי עלולים להתגלות כהליכה במעגל סגור. חזרה על אותן השיחות ואותם הויכוחים ויישום של אותן תבניות חשיבה ואותם דפוסי תקשורת, מחזירים את בני הזוג שוב ושוב לאותו מקום. ואולם, אין זה אומר שמפגשים זוגיים אינם נחוצים או מיותרים. באמצעות הטיפול הזוגי, הפותח צוהר לתוך יחסיהם של בני הזוג, המטפלת הזוגית מסוגלת לאבחן במדויק את "עקב האכילס" של הזוגיות ושל כל אחד מבני הזוג. כך או כך, השילוב בין טיפול זוגי לבין עבודה אישית של כל אחד לחוד, הוא מה שעל פי ניסיוני הוכיח את עצמו בתור ההתערבות הנכונה והמתאימה ביותר לשיפור הקשר הזוגי. מתוך הספר של י.גלוזמן "זוגיות מאושרת. המדריך המלא ליצירת קרבה רגשית ואינטימית", 2024.

מולי התיישב זוג צעיר: בחור תמיר, כהה שיער בשם אדריאן, ובחורה מיניאטורית, עם שיער בגוון דבש, אליס. באופן דאגני וזהיר הם סקרו את החדר שלי ובחוסר נוחות זעו בכורסאותיהם, בחיפוש אחר את התנוחה הטובה ביותר. אליס התיישבה על קצה המושב כשפלג גופה העליון פונה כלפי בן זוגה, בעוד שאדריאן התרווח בכורסתו, מתח את רגליו, ובעניין רב בחן את המוקסינים המצוחצחים שלו. "את יודעת, הכול טוב בינינו," פתחה אליס בדברים. "יש לנו יחסים נהדרים, אנחנו כל הזמן עובדים על הקשר שלנו, מעבדים יחד חוויות שעברנו מהילדות." אליס, שהבחינה בהנהון קליל מצד בן זוגה, והמשיכה בלהט רב, "אנחנו נשואים כבר שנה וחצי, יצאנו לפני זה במשך שנתיים וחצי. הכול היה מצוין בהתחלה, היינו ממש קרובים, הייתה לנו משיכה מטורפת, סקס מדהים. ועכשיו אני מרגישה שהתרחקנו. טוב, לא בדיוק התרחקנו," תיקנה את עצמה בזריזות, "אני כמהה למגע, לאינטימיות, לליטוף. כזאת אני, אוהבת לגעת, למשש, ואני כל הזמן עובדת על עצמי, קוראת טונות של ספרי פסיכולוגיה. בזכות הקריאה שלי הקשר שלנו הולך ומשתבח משמעותית, אבל הייתי רוצה שישתפר עוד יותר." "אתה מבין במה מדובר?" פניתי לאדריאן. "כן, וודאי," השיב אדריאן בעל כורחו. "אנחנו מדברים המון, אבל איכשהו יש לי תחושה שזה אף פעם לא מספק את אליס. די, זה כבר בלתי נסבל. אני לא מסוגל לעמוד בציפיות שלה." אדריאן הקדיר את פניו בתרעומת. "כל דבר שאני עושה היא מנתחת אלף פעמים, ואז הופכת הכול, ככה שאני תמיד יוצא אשם." "למה מתכוונת אליס כשהיא אומרת שהיא אדם של מגע וכמהה לליטופים?" "אין לי מושג," אדריאן נאנח בכבדות. "אנחנו מקיימים יחסי מין, אולי פחות ממה שנהגנו בעבר. אני כל הזמן מותש, מתעייף מאוד בעבודה. לוקח לי שעתיים להגיע לשם, וזה רק בכיוון אחד," גיחך במרירות. "כן, אבל בכל פעם שניסיתי ליזום משהו, הוא דחה את זה על סף," רטנה אליס, "אז הפסקתי ליזום. בגלל זה אנחנו כבר לא מקיימים יחסי מין." "הייתם נשואים בעבר?" פניתי לשניהם. "לא," השיב אדריאן, "אך שנינו ניהלנו מערכות יחסים ממושכות בעבר. אלה הנישואין הראשונים שלי, וגם הנישואין הראשונים של אליס." "מה הייתה הייחודיות של אליס, שראית כבר בתחילת הקשר? במה היא הייתה שונה מכל הנשים האחרות שהכרת בעבר? למה החלטת להקים משפחה דווקא עם האישה הזו?" פניתי אליו שוב. תווי פניו התרככו מעט כשהשיב, "היא הייתה מאוד אכפתית, דאגה לי בהכול. זה בכלל לא היה קיים במערכות יחסים קודמות שלי עם נשים אחרות." "ואת, אליס. מה משך אותך באדריאן? למה הסכמת להינשא לו?" פניה החינניות של אליס הוצפו באור בוהק, עיניה הבליחו והיא הסמיקה כשנזכרה בחוויות הנעימות שנגעו בנפשה. "פטפטנו שעות על גבי שעות," ענתה בחיוך, "תמיד נהניתי לשוחח אתו. זה היה מעניין, מגרה, מסקרן. ובאופן כללי היה לנו טוב ביחד, הרגשתי שאדריאן מבין אותי, תומך בי." "זאת אומרת, אם אני מבינה אתכם נכון, התאהבתם אחד בשנייה וכל אחד מכם הרגיש שמצא את הנפש התאומה שלו?" סיכמתי את דבריהם של השניים. חיוך רחב ננסך על פניהם של אליס ואדריאן. "מעניין. כשרק הכרתם, לא רק שחוויתם משיכה פיזית גדולה אחד כלפי השנייה, גם הייתם, לדבריכם, קרובים מאוד מבחינה רגשית. עם זאת," המשכתי, "משהו קרה וממשיך לקרות בזוגיות שלכם שלא רק שאינו מקרב, אלא מרחיק ביניכם ומאלץ את שניכם להרהר בהחלטה שקיבלתם לפני מספר שנים." פניתי אל אדריאן, "אם תנסה להיזכר בילדותך וביחסים עם ההורים שלך באותה תקופה, את מי משני הוריך (או קרובי משפחה אחרים), אליס מזכירה לך בתכונות האופי שלה?" "אין לי מושג, אף פעם לא חשבתי על זה," אדריאן השיב במבוכה. "יופי, חשוב על זה עכשיו. זו בדיוק המטרה של הטיפול," עניתי לו ברוגע. לאחר פסק זמן קצר, אדריאן נאנח עמוקות והשיב בקדרות, "כנראה את אימא שלי, היה לי קשה איתה בילדות." "מה, באמת? אני מזכירה לך את אימא שלך?" אליס שאלה בתדהמה. "כן, את אימא." אדריאן משך בכתפיו והישיר אליה מבט נוקב. "היא הייתה ממש מעיקה, כל הזמן הציקה לי בגלל כל שטות, באה אליי בטענות על כל דבר. אני לא זוכר את האירוע, אבל סיפרו לי שפעם אחת היא הכריחה אותי לטפס על עץ, מפני שלדבריה כל בן חייב לדעת לטפס על עצים. ושתדעי לך," הבהיר לאשתו, "שאימא שלי לימדה מתמטיקה בבית הספר שלמדתי בו. אני זוכר שכשהייתי בכיתה ה', היא החליטה לקחת חל"ת. לצאת לחופשה לשנה, לנוח. זו הייתה השנה הטובה ביותר בחיי." "וואו, זה אומר שגדלת תחת זכוכית מגדלת," הבעתי את חמלתי, "גם בבית וגם בבית הספר כל צעדיך היו מפוקחים ומבוקרים בצורה נוקשה ביותר. אתה מרגיש שהבקרה הזו מופנית כלפיך גם מצד אשתך?" "כן," השיב אדריאן בעצב. "אני לא יכול לעשות צעד אחד בלי שאליס תתחיל להעיר לי איפה טעיתי, אם עשיתי או אמרתי משהו לא נכון. לפעמים זה כל כך מתיש אותי, כל הביקורת המיותרת הזאת, שאני מעדיף לא לחזור הביתה. אני פשוט הולך לאיזה פאב, נפגש עם חברים, משתכר איתם וחוזר בשעות הקטנות של הלילה." "מעניין. ואת מי מקרובי משפחתך מזכיר לך בעלך?" פניתי לאליס. "גם את אימא," השיבה אליס בתמיהה. "היא תמיד הפגינה קרירות ביחס אליי, הייתה מרוחקת מבחינה רגשית. אני זוכרת שכילדה הייתי בודדה מאוד. הרגשתי שאני אוויר. כלומניקית." בעיניה הבליחו דמעות, והיא עצרה כדי להסדיר את נשימתה. "עם בעלי אותו סיפור, אנחנו כמעט לא מתקשרים. גם כשאנחנו יחד בבית, כל אחד לעצמו." "מה פתאום?" אדריאן התפרץ לדבריה. "למה מה, אתה רוצה להגיד לי שאנחנו מדברים?" קולה של אליס התרומם, "בכל פעם שאני פונה אליך, שאני רוצה לדבר איתך, אתה ישר מתנהג כאילו אתה עושה לי טובה. או שאתה מדבר אליי בשיניים חשוקות, או שאתה עונה לי בקצרה וממשיך לבהות במחשב שלך. אני גם ככה משתדלת לא להטריד אותך יותר מדי." "מתי לא עניתי לך? אני תמיד מקשיב לך, עונה על כל השאלות," אדריאן מחה. "נכון, אבל בא לי לדבר איתך, לרדת לפרטים הכי קטנים, ואתה נותן לי תשובות קצרות של כן ולא." "מה את מרגישה, כשזה קורה?" פניתי אל אליס. היא גלגלה עיניים. "שלא בא לו לדבר איתי?" "לא שאלתי מה את חושבת על התנהגות שלו, אלא מה את מרגישה כשזה קורה," תיקנתי אותה. "מה את מרגישה, כשבכל ניסיון שלך לייצר דיון בנושא מסוים, את נתקלת פעם אחר פעם בחוסר הרצון של בעלך לדבר?" אוקיי," אליס תיקנה את עצמה ולאחר הרהור הקצר השיבה, "אני מרגישה שהוא מתרחק ממני, הודף אותי מבחינה רגשית." "איך בדיוק אני הודף אותך מבחינה רגשית?" התקומם אדריאן. "פשוט מאוד," השיבה בהתרסה, "אתה מתנהג כאילו אין לך שום חשק לפנות או לדבר אליי. כאילו אני מטרד. אתה כל כך נרגן ועצבני שאני חוששת לפנות אליך. ממש לא על זה חלמתי כשהתחתנתי איתך." "אבל אני כן עונה לך. לא ברור לי למה את מגיבה ככה. באמת נראה לך שאני לא רואה איך את מדברת אליי, בהיסוס, כאילו את פוחדת מהתגובה שלי? מה נראה לך, שאני מפלצת? בסדר, אז לא תמיד בא לי לטחון מים, לפעמים אני פשוט עייף כשאני חוזר הביתה ולא רוצה לדוש שוב באותו נושא במשך שעות. אבל אפילו אז אני סותם את הפה ומנסה לשתף פעולה!" "מעניין," התערבתי בשיחה. "מצד אחד אתה עושה מאמצים עילאיים לשתף פעולה עם אשתך, גם אם אין לך שום עניין בשיחה או שהשיחה לא נעימה לך. מצד שני, כל הכוונות הטובות האלה הולכות לאיבוד, בגלל שאליס מכווננת אליך מאוד ומבחינה אתה לא באמת פנוי לשוחח איתה. אני רוצה לשאול אותך: איזו תגובה נראה לך שאשתך הייתה מעדיפה לקבל? האם אתה חושב שהיא הייתה מעדיפה לשמוע שאתה לא מעוניין לדון בנושא מסוים ברגע זה אבל תוכלו לדבר יותר מאוחר, או שאולי היא הייתה מעדיפה שתמשיך לנהוג בטאקט ותמנע מכל תגובה שלילית?" "אני יודע מה היא מצפה לשמוע ממני," אדריאן השיב בחריפות. "ואתה בשום פנים ואופן לא תספק לה את העונג הזה?" שאלתי בהרמת גבה. דממה השתררה בחדר. אדריאן עיקם את שפתיו ונעץ מבט כועס בשולחן. הסבתי את מבטי לעבר אשתו, שבחנה בזהירות את המתרחש. מגוון שלם של רגשות השתקף על פניה: זעם וכעס התחלפו במבוכה ודאגה. "אני מסכימה איתך, אדריאן," פתחתי, "שהחיים מזמנים לנו מגוון מצבים. לפעמים אנחנו מותשים, ולעיתים פשוט עסוקים במשהו אחר. לא תמיד בא לנו לדון בפרק האחרון של הסדרה שראינו. יחד עם זאת, לא נראה שזאת הבעיה העיקרית שלכם." אליס הביטה בבעלה ובנימת ניצחון הכריזה לפתע, "אני יודעת למה כל דבר נראה לך כמו ניסיון שלי לשלוט בך, למרות שאני ממש לא מנסה להשפיע עליך בשום צורה..." בעדינות קטעתי את דבריה מתוך חשש שהשיחה תגלוש לכיוון מסוכן. לא הייתה לי שום כוונה להבליט או לייחד את אחד מבני הזוג כ"בעייתי" או "לא בריא בנפשו". "לכל אחד מכם," הדגשתי את דבריי תוך כדי שאני מעבירה מבט מאליס לאדריאן, "יש סף רגישות נמוך בתחומים מסוימים, בגלל החוויות הקשות שעברתם בילדות. מבחינתך, אדריאן, אחרי החינוך הסמכותי שקיבלת מאימא שלך, ואני מודה ומתוודה," הוספתי, "שעד היום לא שמעתי על אם המוכנה לסכן את בנה ולהכריח אותו לטפס על עץ. מספיק שאשתך תעשה משהו שמשתמע כניסיון לנהל אותך - אפילו ניסיון ליזום יחסי מין! - כדי שתזחל לתוך הקונכייה שלך. לך, אליס, יש סף רגישות נמוך ביותר להתנהגות של בעלך. כילדה, חווית דחייה מצד אימא שלך, והיום את נוטה לפרש גם את התנהגותו של אדריאן באותה צורה. בעיניי, חוסר המוכנות של בעלך לתקשר איתך ברגע נתון מעידה על עייפות פיזית או נפשית, לא על כוונה לפגוע בך. במהלך הטיפול הזוגי, תלמדו שניכם להבין ולהכיל את צרכיו של בן הזוג שלכם ולא לחצות את הקוים האדומים שלו או שלה. יחד עם זאת, כל אחד מכם יצטרך לעבור גם מפגשים אישיים כדי לעבד את הטראומות והחוויות קשות שהוא נושא מהילדות וממשיכות להשפיע עליו גם היום. כל עוד הנושאים הללו לא יעובדו אצל שניכם, אתם תמשיכו כל הזמן לחזור אליהם שוב ושוב, עד שהם יהרסו את הקשר שלכם באופן סופי." טיפול זוגי, כך אני מאמינה, חייב לכלול מפגשים אישיים של המטפלת עם כל אחד מבני הזוג. למה זה חשוב ובאילו מקרים תהליך עיבוד הטראומות פוטר את בן או בת הזוג מלהיות נוכחים בחדר? כשמציבים בפני את השאלה הזו, אני נזכרת בתמונה מצחיקה שמצאתי לפני שנים ברשת ומאפיינת באופן מדהים את תהליך הטיפול הזוגי. בתמונה מופיע הכיתוב הבא: ככה אתה רואה את עצמך, ולצד הכיתוב מופיעה תמונת הפיה הטובה מסינדרלה; ככה אתה רואה את בת הזוג שלך - כאן מופיעה תמונתו של גולום מ"שר הטבעות". היא מייצגת אדם אגואיסטי, קמצן, דוחה, דרשן, לא-אכפתי וחסר-התחשבות, ולבסוף: ככה המטפלת הזוגית רואה אתכם - שני ילדים קטנים רבים על הנדנדה. אחת ממטרותיו של הפסיכולוג במהלך הטיפול היא לחולל שיפור בדימוי העצמי של מטופליו. כאשר מדובר בבני זוג שפנו לטיפול זוגי, יש לנקוט את כל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת שלא לפגוע בכבודו של אף אחד מהצדדים. מסיבה זו חשוב שהתערבותה של המטפלת הזוגית תהיה מכבדת ומלאת טאקט. אנשים מתקשים מאוד להעריך את עצמם ואת התנהגותם. הרבה פעמים נדמה להם שהם מגיבים להתנהגות פוגענית כאשר בפועל הם מגיבים לטריגר (אירוע, מילה או מראה המציפים זיכרון טראומטי מהעבר). טריגרים כאלה יכולים להיות דמיון חיצוני או אפילו הבעה מסוימת המזכירה לנו אדם שהקשה עלינו בעבר. לצערי, במצבי מתח, דריכות ועצבנות, מפגשים במתכונת של טיפול זוגי עלולים להתגלות כהליכה במעגל סגור. חזרה על אותן השיחות ואותם הויכוחים ויישום של אותן תבניות חשיבה ואותם דפוסי תקשורת, מחזירים את בני הזוג שוב ושוב לאותו מקום. ואולם, אין זה אומר שמפגשים זוגיים אינם נחוצים או מיותרים. באמצעות הטיפול הזוגי, הפותח צוהר לתוך יחסיהם של בני הזוג, המטפלת הזוגית מסוגלת לאבחן במדויק את "עקב האכילס" של הזוגיות ושל כל אחד מבני הזוג. כך או כך, השילוב בין טיפול זוגי לבין עבודה אישית של כל אחד לחוד, הוא מה שעל פי ניסיוני הוכיח את עצמו בתור ההתערבות הנכונה והמתאימה ביותר לשיפור הקשר הזוגי. מתוך הספר של י.גלוזמן "זוגיות מאושרת. המדריך המלא ליצירת קרבה רגשית ואינטימית", 2024.

האדם המשמעותי בחייכם כאשר אנו מנסים להיזכר באדם המשמעותי בחיינו, עולים בנו זכרונות נעימים על האנשים שטיפלו בנו בתקופת הילדות המוקדמת שלנו, דאגו לנו, התעניינו בחיינו הסבוכים והשפיעו לטובה על ההתפתחות האישית והמקצועית שלנו. רובנו מייחלים לראות את הורינו היקרים כממלאי תפקיד זה, ומייחלים גם להיות האנשים המשמעותיים ביותר עבור ילדינו הפרטיים. עמוק בתוכנו, אנו רוצים להאמין שהורינו לא רק סיפקו את הצרכים בסיסיים שלנו, אלא גם היו קשובים ומודעים למעלות ולפגמים שבנו. אך לצערי הרב, הורה לא תמיד עומד בציפיותיו של ילדו. כך קרה אצל המטופלת שלי, בת 27, מעיין. בהיותה ילדה קטנה, מעיין הרגישה שאינה עומדת ברף הגבוה שהציבו לה הוריה – היא לא ניחנה ביופי המעודן כמו אחותה הגדולה, ולא בתבונה ובקסם בהם ניחן אחיה הצעיר. היא נאבקה כל חייה על מנת להוכיח להוריה מה היא שווה, ובכך עשתה עוול לעצמה (על ידי קבלת ההחלטות מוטעות בחייה) ולסובבים אותה. כאשר הצעתי למעיין לצרף את אביה לפגישתנו הבאה (אמה נפטרה לפני שנתיים), הבחורה התלבטה בנושא הנ"ל במשך כחודש וחצי ולבסוף הסכימה. כשאביה של מעיין, נכנס אל תוך הקליניקה, ראיתי מולי אדם זקוף, נעים הליכות, המקרין אותה אצילות בוטחת. על לפי התנהגותו האצילית ושפתו הרהוטה, הנחתי שעומד מולי אדם אינטלגנטי, משכמו ומעלה. - איזו מין ילדה הייתה הבת שלך כשהייתה קטנה? – שאלתי את זוהר האב . - ילדה טובה מאוד - חייך אביה. - תוכל לפרט קצת? מה היא אהבה לעשות? מה היו תחביביה? - היא הייתה ילדה צייתנית מאוד, ילדה טובה. אף פעם לא עשתה שום בעיות. - בסדר, אבל אילו תכונות ראית בי? - התעקשה בקוצר רוח המטופלת וירתה לעברו מבט חד. זוהר התמהמה, הוא התקשה להשיב על השאלה, ובחר במקום זאת לחזור למורכבות חייה של בתו במציאות של היום. במפגש הבא שלנו הודתה מעיין בעצב רב, כי דבריו של אביה על כך שהייתה "ילדה צייתנית בילדותה", איששו את חשדותיה הקדומים שהאב מעולם לא התעניין בחייה. הוא מעולם לא ראה בה דמות עצמאית, בעלת זהות נפרדת, עם תכונות הייחודיות רק לה, והתעלם מרצונותיה ומצרכיה. לעיתים, אני מבקשת ממטופליי להעלות בזיכרונם את אותו האדם אשר הביע אהבה או חיבה עמוקה כלפיהם בילדותם ובבגרותם. כשזה קורה, המטופלים מתחלקים לשניים: אלה המתאמצים בכל כוחם לשכנע אותי בכך שכל בני משפחתם, ללא יוצא מן הכלל, אהבו והעריצו אותם. ושלבעייתם הנוכחית אין כלל קשר לאירועי העבר וליחסיהם עם בני משפחתם – אשר מהווים עבורם את המשפחה האידיאלית. ועל צדו השני של המטבע, אלה הנושאים בלבם יגון וכאב עמוק על כך שאיש לא אהב אותם מעולם. וכאשר הם מתחילים לשחזר מחדש את אירועי העבר, הם מוצפים ברגשות עזים של בדידות, תסכול וייאוש – אותן תחושות אשר ליוו אותם במשך תקופה ארוכה בחייהם, ועדיין ממשיכות ללוותם עד עצם היום הזה. לשמחתי או לצערי, האמת היא איפשהו באמצע. במהלך הטיפול אני עוזרת למטופליי להגיע לעמק השווה בהערכת המציאות המורכבת שלהם. פעמים רבות לאחר חשיבה והיזכרות באירועי העבר, מבין המטופל שבחייו אכן היה/יש אדם - לעיתים גם לא יחיד - אשר אהב והעריך אותו. אדם, שכאשר הבחין בו המטופל שזה עתה נכנס לחדר, ניתן היה להבחין בניצוץ של רכות ואהבה בעיניו. היה זה אדם שהבחין בייחודיות המטופל, התעניין בחייו, העניק לו תחושות תמיכה ובטחון, חיזק את רעיונותיו ועודד את התחלותיו החדשות. מתוך הספר של י.גלוזמן "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית במשפחה", סטימצקי 2019.