10 Street Name, City Name Country, Zip Code555-555-5555myemail@mailservice.com
לכל אחד מכם הורים יקרים, יש סגנון הורות משלו, המשפיע על התנהגותו של הילד – הוא מעצב את השקפת עולמו, ובמידה מסוימת גם קובע את עתידו. הפסיכולוגית ד.באומרינד קבעה מהם ארבעה סגנונות ההורות העיקריים: סמכותני, מתירני, מתעלם וסמכותי. הבה נתייחס לכל אחד מהם:
סגנון הורות סמכותני או "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות":
- אישה צעירה מטיילת עם שני בניה. "איזה ילדים חמודים!" - קוראת שכנתה מהחלון, "בני כמה הם? "
- "הרופא בן שנתיים והעו"ד בן ארבע."
הורים הדוגלים בחינוך סמכותני, נוהגים לשלוט בכל תחומי החיים של ילדיהם. מגיל צעיר הם "מסייעים" לילד: בציור, הרכבת לגו, בביצוע שיעורי בית. בדרך זו, הם מלמדים את בתם/בנם ש...לא כל כך סומכים עליו/עליה ומפקפקים ביכולת שלו/ה לבצע את המשימה באופן עצמאי. הילד מתחיל לחוש רגשי אשמה, חוסר אונים, תסכול על כך שלא הצליח לעמוד ברף גבוה שהציבו לו הוריו, ומתוך הבנה שכנראה לעולם גם לא יגיע אליו.
לרוב, ההורים הסמכותניים אינם מתעניינים בדעה שמחזיקים ילדיהם ומתעלמים לחלוטין מניסיונותיהם הנואשים וכה מועטים להביע את התנגדותם ואי הסכמתם. ההורים הם אלה שמחליטים לאיזה חוג יירשם הילד ומה יהיה כשיגדל. בשיחה שלי מול הוריה של ילדה בת 9, הופתעתי לגלות שלמרות רצונה לצאת מחוג בלט (בו הרגישה מאוד לא בנוח עקב מודעותה לעודף משקלה), ההורים אפילו לא ניסו להבין מה מרגישה בתם כאשר היא משווה את עצמה לחברותיה הדקיקות והגמישות, והתעקשו לרשום אותה לחוג זה גם לשנה הבאה.
בדרך כלל, ילדים הגדלים למשפחות עם סגנון הורות מסוג זה, אינם יודעים לבטא את התנגדותם בצורה גלויה: הם נוטים להסכים, לוותר, ולקבל את החלטות הוריהם מתוך חשש להעציב או להכעיס אותם. התנגדותם והתמרדותם, לרוב מופיעה בדרך הסמויה – פעמים רבות דרך מחלות פסיכוסומטיות: הם מתלוננים על כאבי ראש ו/או בטן, מחלות תכופות או אנקופרזיס (הפרשת צואה בלתי רצונית) וכו'.
לצערי הרב, הורים הדוגלים בסגנון הורות הסמכותני, אינם מצליחים ליצור קרבה רגשית עם בני משפחתם עקב חסכיהם האישיים בתחום התקשורת. במהלך שיחה עם ילד בן שבע והוריו, שיתף הילד שהוא מרגיש שיש לו יותר מדי חוגים והוא פשוט אינו מסוגל לעמוד בעומס: הוא התקשה להשתתף ב-3 חוגים באופן יום יומי, ובנוסף לכך גם להמשיך בהכנת שיעורי בית כשהוא חוזר הביתה. מורתו למתמטיקה בבית הספר התרשמה מכישוריו במקצוע והציעה לו להצטרף לקבוצת מצויינות בסוף יום לימודים, אך הילד סירב. הוא הסביר את סירובו בכך ש"חושש שעלול לקבל שיעורי בית נוספים בקבוצת מצויינות זו, והוא אינו מסוגל יותר". השתררה דממה בחדר. ההורים ההמומים ממשמע דבריו של הילד השתתקו. אך לאחר כחצי דקה האם פתחה במשפט ש"לא ידעה שבנם יודע לדבר ככה. יחד עם זאת, היא לא חושבת שיש בעיה, הכל יהיה בסדר"... לפגישה הבאה ההורים לא הגיעו בטענה שאין להם צורך ב"טיפול מסוג כזה". כמות החוגים בהם השתתף הילד לא התמעטה, ואילו הילד למד להביע את התנגדותו בצורה סמויה – הוא איבד עניין בלימודיו.
ילד שהוריו מתעקשים לקחת פיקוד על כל היבטי חייו, נמצא בסיכון גבוה. הוא מוצא את עצמו חסר כל אחריות. התחום היחיד שנמצא ברשותו ובשליטתו המלאה – זה בגופו האישי. בשל כך, לומד הילד להביע את קשייו והתנגדויותיו בדרך עקיפה, באמצעות גופו. או יותר נכון – על ידי פגיעה בו: הוא מנקב ומקעקע את גופו, משתמש בסמים, מפתח הפרעות אכילה (אנורקסיה ובולימיה) ו/או נוהג בהפקרות. ילד שרגיל לקבל יחס נוקשה מהוריו, מפתח דימוי עצמי נמוך. חרף שליטתם המתמדת של ההורים בחיי הילד, נחסכת מהילד הקירבה הרגשית, והישגיו הלימודיים ינועו סביב ציר הבינוניות במקרה הטוב, או סביב הפסקת לימודיו עפ"י החלטת בית הספר - במקרה הפחות טוב.
סגנון הורות מתירני :
"בחדרו של דר' פרויד"
- דר', אני לא יודעת מה עליי לעשת עם הבן שלי...
-?
- אני חושבת שהוא פשוט סדיסט: הוא בועט בחיות, תופס פרפרים ותולש להם כנפיים, מציק לקשישים ובזמן שמעולל את כל זה, מתפקע מצחוק.
- בן כמה הוא?
- בן 4
- זה בסדר גמור. הוא עדיין ילד קטן. זה יעבור לו עם הגיל, והוא יגדל להיות אדם נעים הליכות, מנומס ומכבד.
- תודה רבה מר פרויד.
- אין על מה גב' היטלר.
ישנם הורים המשתדלים לנהוג ברגישות יתרה כלפי ילדיהם. הם מתחשבים ברגשותיו של הילד ונזהרים מאוד מלהעיר הערה ביקורתית כלשהי כלפיו – זאת מתוך אמונה שהם עשויים לפגוע בו עמוקות והילד יחווה טראומה קשה שלעולם לא יוכל להתגבר עליה. הורים הדוגלים בסגנון הורות מתירני מתחילים לגלות עם הזמן קושי אמיתי בהצבת גבולות לילד.
הפרדוקס כרוך בכך, שלמרות היחס הכה תומך והאכפתי מצד ההורה, הילד מרגיש בכי רע במשפחה שכזו – הוא מחשיב את עצמו לכל יכול וליותר חזק מהוריו, משום שאף אחד לא מסוגל להשתלט עליו ולהגבילו. במידה והילד נקלע לצרה, קרוב לוודאי שלא יפנה להוריו לבקש עזרה, אלא ירגיש את עצמו כמסוגל לפתור את בעייתו בכוחות עצמו.
הורים המאמצים סגנון חינוך מתירני, פעמים רבות נהפכים למושא לזלזול וללעג, וסובלים מהתנהגות אלימה מצד ילדיהם. אמה של שירה בת השמונה פנתה אליי והתלוננה על כך שבתה מקללת ומכה אותה. במהלך המפגשים המשותפים שלי עם האם ובתה, הבינה האם שבתה מתנהגת אליה בדרך שהיא עצמה מאפשרת לה. התחלנו בתהליך טיפולי ארוך. בהמשך התהליך, כאשר שירה נשאלה האם לדעתה חל שינוי כלשהו בקשר שלה עם האם, היא השיבה שהקשר בין שתיהן השתפר והיא מרגישה שסוף סוף האם מבחינה בנוכחותה ומפגינה אכפתיות כלפיה. מעניין היה, שאת הנטייה של האם להתעלם מהתנהגותה הלא הולמת של בתה, פירשה הילדה בתור הפגנת הזלזול ואדישות של האם כלפיה. ברגע שהאם שינתה את גישתה ואת סגנון ההורות שלה, התנהגותה של בתה השתנתה בהתאם.
לעיתים קרובות, ילדים המתחנכים במתירנות יתרה, מתקשים לעמוד בדרישות הנוקשות של מערכת החינוך: הם לא קולטים ואף אינם מקבלים את הנורמות החברתיות. הם אינם מתייחסים בכבוד כלפי בני גילם ולאט לאט, חברי כיתתם מתחילים להתרחק ונמנעים מלתקשר עמם – עד שאלה הופכים לדחויים. נוסף על כך, אותם הילדים מתקשים להישמע לכללי המסגרת: הם מאחרים באופן קבוע, מפריעים בשיעורים, ומתחצפים למורים. כתוצאה מההתנהגות חסרת הגבולות הזו, רוב המורים ימליצו להורים לפנות להערכה מצד נוירולוגית/פסיכיאטרית על מנת לאבחן או לשלול בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות.
סגנון הורות מתעלם
לפני שנעבר לסגנון הורות הבא, אוסיף ואומר שסגנון הורות אינו קבוע אלא משתנה לאורך זמן. סגנון הורות מושפע ישירות מתקופת חייו של ההורה, מדרך התמודדותו עם משברים שונים (קריירה, מחלה, אובדן, גירושין, נישואין וכו'), ממזגו של הילד ומהמקום שתופס הילד בתוך משפחה (בכור, אמצעי, צעיר). רבים מכם וודאי ייזכרו בתקופה בה נולד תינוק, והופתעתם לגלות שכלל לא נותרו לכם כוחות וזמן נוסף להקדיש לילד הגדול במהלך הימים ואף החודשים הבאים. במידה וההתעלמות מצרכי הילד, הופך לסגנון העיקרי של ההורות שלכם, הילד מתחיל להרגיש את עצמו כ"שקוף" (לדברי ילדים עצמם). ובכדי להדוף את התחושה הקשה הזו, הילד מסגל לעצמו התנהגות בוטה, תוקפנית, עם שינויים חדים במצבי רוח. וכך נוצר מצב, בו רק דרך תגובותיהם העצבניות והתוקפניות של הסובבים אותו להתנהגותו, הוא סוף כל סוף מרגיש ש"רואים אותו".
ילדים אלה הם ילדים בעלי דימוי עצמי נמוך מאוד. הם מתקשים בלימודים מכיוון שאף שאחד לא מתעניין בהם ולא דואג לכך שיכינו את שיעורי הבית שלהם. קרה מקרה, ואני והמחנכת הזמנו את אמו של תלמיד בכיתה א' לשיחה בבית ספר: מתחילת שנה, הילד לא הכין שיעורי בית, וכן הביע אדישות מוחלטת למתרחש בכיתה מהלך השיעורים. כאשר המורה תיארה את קשייו הגרפומוטוריים של הילד בכתיבה, והמליצה לאם לעזור לילד עם כתיבתו בבית, האם הביעה פליאה למשמע אוזניה והשיבה בחריפות, ש"דווקא בבית, אני רואה שהוא כותב יפה מאוד!"
בדממה מוחלטת, הוציאה המחנכת את מחברתו של הילד ופתחה אותה בפני האם. מילה אחת השתרעה על פני שני עמודים. האם בהתה במחברת והודתה בצער שלא היה לה מושג שכך כותב בנה. היא הרכינה את ראשה בבושה ושיתפה במבוכה רבה, כי רק לפני חצי שנה נולד לה בן נוסף, והטיפול בתינוק גזל ממנה את כל הזמן ואנרגיה.
ברגע שהורים מתעלמים מילדיהם או נוהגים אליהם בעוינות, הילדים מתחילים לפתח פחדים, חרדות, ופוביות. בשלב מסוים, הסיוע הרגשי הופך להיות להכרחי ומכריע על מנת שהילד יגדל ויתפתח באופן תקין. בקלות רבה, ההורים הלא מעורבים, מפנים את ילדם לטיפול פסיכולוגי, אך נמנעים מהצטרפות לטיפול בעצמם. במהלך זה הם מעבירים מסר מאוד ברור וחד משמעי: הבעיה היא הילד, ולא החינוך הלקוי שמקנים לו. הילדים עצמם, מפרשים את ההפניה לטיפול פסיכולוגי אישי כ"רצון ההורה להיפטר ממני".
בהמשך, אותם ילדים יחפשו אחר דרכים להתבלט. הם יבחרו להתנהג בכל דרך שעשויה לדעתם לעורר איזשהו רגש מצד קרוביהם (גם אם הרגש הינו שלילי). הכל, בכדי להימנע מהאדישות הרועמת מצד הסובבים אותם, שכל כך מעיקה עבורם.
סגנון הורות סמכותי
הורים המאמצים סגנון הורות סמכותי, לא חוששים להביע את אהבתם בכל דרך האפשרית: במילים, במגע וקירבה גופנית, בחיוך למראהו של הילד. הם מאוד כנים ואמיתיים בהתעניינותם בחייו של הילד, ומספיק רגישים כדי לשים לב שמשהו עובר עליו – ובמקביל משתדלים בכל דרך האפשרית לנחם ולהרגיע אותו. הם נהנים לבלות עם ילדם, ומשקיעים זמן ומאמץ בפיתוח סקרנות בריאה אצל הילד. כל אותם מעשים הנ"ל, מחוללים קירבה רגשית עמוקה בין ההורים לילדיהם: הילדים מרגישים מאוד נוח בלהביע את עצמם, את עמדותיהם ודעותיהם, את הפחדים שלהם וכו'.
הורים סמכותיים ערים מספיק למה שקורה עם הילד שלהם: הם יודעים איפה הוא נמצא ועם מי מבלה את זמנו, אך יחד עם זאת, הם יודעים לסמוך עליו. ילד שקיבל ציון נמוך, לדוגמא, וההורה מציע לשוחח על כך עם המורה – קרוב לוודאי שהילד ישיב להצעתו שהוא מעדיף לעשות זאת בכוחות עצמו. ההורה הסמכותי, יניח לילדו לפתור את הבעיה לבד. יחד עם זאת, ההורה לא יתחמק מהנושא ויחזור אליו שוב למחרת היום בשיחתו מול הילד, על מנת לוודא שהבעיה אכן נפתרה ואין צורך בהתערבותו של המבוגר.
ילדים, שהוריהם דוגלים בסגנון הורות סמכותי, בולטים בהישגים הגבוהים בבית הספר. ילדים אלה הם ילדים עצמאיים, בטוחים בעצמם ובכוחות שלהם להתמודד עם כל קושי העומד בדרכם. הם בעלי כישורים חברתיים טובים. בדרך כלל, ילדים אלה משתתפים בשיעורים ולוקחים חלק פעיל מאוד במעורבות חברתית ובפעילויות בית ספר. הם מאוד פתוחים, יודעים להביע את עצמם, ומגיל צעיר מאוד, מגלים רגישות ואמפתיה כלפי הסובבים אותם.
באהבה,
ילנה גלוזמן
מתוך הספר "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית". את הספר ניתן לרכוש ברשת חנויות סטימצקי.
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית