10 Street Name, City Name Country, Zip Code555-555-5555myemail@mailservice.com
התקף חרדה היא תופעה די נפוצה בקרב הציבור. על פי נתוני הסטטיסטיקה האחרונים, כחמישה אחוז מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל סובלים מתופעה זו. כשאדם נתקף לראשונה בסימפטומים של החרדה (קשיי נשימה, רעד, הזעה, תחושות מתח ופחד, לחץ בחזה), הוא מגיע ישירות לרופא בקופ"ח מתוך בהלה, בטוח במאה אחוז שקיבל התקף לב או לקה באירוע מוחי. הרופא בד"כ מאבחן מייד את החרדה ונותן מרשם ל... תרופות הרגעה, אלה הן תרופות פסיכיאטריות אנטי דיכאוניות. לעיתים הרופא עלול אף להפנות לפסיכיאטר. אני חייבת לציין, שלעיתים, שימוש בתרופה חיוני לאיזון של המצב הגופני, אך התרופה לבדה מטפלת בסימפטומים בלבד, ולא במקור של החרדה.
החרדה אינה צצה לפתע משום מקום, אלא מופיעה כתוצאה מאירוע או שרשרת אירועים שאדם עבר במשך תקופה ממושכת. האירוע האחרון מתוך שרשרת זו, עלול להיות נייטראלי ולא משמעותי, אך עבור אותו האדם יהווה סוג של "הקש ששבר את גב הגמל".
במהלך חייו הארוכים, כל אדם מתמודד עם חוויות קשות, מעברים, אירועים שגורמים לנו להרגיש פחות שווים, פחות אהובים, פחות בטוחים בעצמנו. לעיתים, הקושי לא מתבטא באירועים עצמם, אלא בכמותם, בתדירות בה הם מופיעים ובתמיכה רגשית שאנו מקבלים או לא מקבלים מיקירינו. מחקר שנמשך באוניברסיטת הרווארד במשך שבעים וחמש שנים האחרונות, ובדק שבע מאות עשרים וארבעה אנשים לאורך תקופה זו, מצא כי בריאות האדם ותחושת סיפוק מהחיים תלויה ישירות בתמיכה ממשפחה וחברים שהוא מקבל במהלך התמודדויות שונות בחייו.(R.Waldinger,2007) זה לא מופיע בביליוגרפיה
אך מה קורה אם אדם מסוים, מכורח הנסיבות, נאלץ להתמודד עם קשייו ללא תמיכה של איש? הרבה פעמים אני פוגשת אנשים חזקים, שהתרגלו להתמודד לבד. הם יודעים להשיג את מבוקשם, מצליחים בחייהם האישיים ומקצועיים. הם מרגישים בטוחים בעצמם, ונמנעים מבקשת עזרה מהאחר. חוסר יכולת להביע את רגשותיהם הקשים בפני מישהו בסביבתם הקרובה, עלול להביא אותם למצב של...קריסת מערכות. לצערי הרב, ללא טיפול באירועים טראומתיים, (ומי שמטפל בטראומה, לרוב אלה הם פסיכולוגים/פסיכוטרפיסטים/עובדים סוציאליים) לא ניתן לצאת מהמצב של חוסר אונים זה. (Shapiro,1989)
פגשתי לראשונה את רן (שם בדוי) , בן 14 במצב פיזי קשה. רן בקושי רב הגיע אליי לקליניקה. הוא נשען על הכיסא הרים את ראשו והתנשם בכבדות במשך כמה דקות. רן סיפר, כי אינו מסוגל לעבוד, הוא בקושי הולך, הוא מרגיש כאבים חזקים בכל גופו, ומאבד תחושה בידיו וברגליו. הוא שיתף, שזה התחיל מהתקף חרדה ראשון - באמצע יום העבודה, פתאום הוא התקשה לנשום, התעלף ואיבד את הכרתו לכמה שניות. לאחר האירוע הנ"ל, הוא חשש לצאת מהבית, מתוך פחד ממשי שלא יצליח להתמודד לבד עם ההתקף הנוסף שיבוא. כאב חזק התפשט בכל גופו, ודי מהר הוא נאלץ להתפטר מעבודה שכה אהב. רן בילה חודשים ארוכים במיטתו. ולאחר עשרות בדיקות רפואיות שהוא עבר, עדיין לא נמצא סממן למחלה כלשהי. לאחר חודשים של סבל מתמשך, הוא הופנה לטיפול פסיכולוגי.
כשסיפרתי לרן על טיפול EMDR שהוכח כטיפול הכי אפקטיבי בעבודה עם טראומה ובהתמודדות עם חוויות קשות. הסברתי, שבעת הזזת העיניים עולות אסוציאציות/זיכרונות, ומתרחש עיבוד של חוויות אלו במוח, ולכן, כתוצאה מכך הוא יחוש הקלה בסימפטומים. רן הביט בי באדישות. "לא אכפת לי, באיזו שיטה את עובדת", אמר בשקט, "העיקר שזה יעזור".
התחלנו לעבוד. הטיפול ב EMDR מאוד הזכיר לרן את רכבת ההרים בלונה פארק. לפתע הוא הרגיש כאבים בעוצמה גבוהה יותר, אך לאחר התעקשותי העדינה להמשיך בטיפול, הופתע לגלות תחושה של שחרור ורוגע. לאחר הקלה כה מהירה בסימפטומים במהלך הפגישה הראשונה, רן היה נלהב להמשיך לעבוד וסיכמנו לקיים את הטיפול בתדירות של פעמיים בשבוע.
הטיפול שרן עבר באומץ רב, לא היה קל. הוא איפשר לעצמו להיזכר בכל החוויות שכה התעקש לשכוח. בהתקפיה אפילפטיים של האם שעוררו בו פחד ממשי על חייה. בכישלונותיו עם נשים, שלא משנה עד כמה ניסה לרצות אותן, עזבו אותו אחת אחרי השניה. במהלך הטיפול, רן, התחיל להכיר ברצונות וצרכים משלו, הביטחון העצמי שלו עלה והוא התחיל להבין ולקבל שמגיע לו להרגיש חום ואהבה מצד האנשים היקרים לו מכל. סוף סוף הסב רן את תשומת לבו למה שהגוף שלו אומר לו. כל פעם שהרגיש זעם אך ניסה להסתירו, היה חש בכאב חזק באזור הבטן, ואילו תחושה של הפחד באה לידי ביטוי באיבוד תחושה בידיו ורגליו, קשיי נשימה וכאב בלתי נסבל בראשו.
הסימפטומים של רן התחילו להתמעט, ולאט לאט להיעלם. אחרי מספר שבועות מתחילת הטיפול, הוא חזר לחיי השגרה שלו – למשפחתו, חבריו, לזוגיות החדשה ולעבודה.
ברגע שאנו נפגעים או נתקלים באירוע קשה, הנטיה של רובנו – היא לנסות לא לחשוב על זה, אלא פשוט לשכוח. באופן בלתי מודע, אנו משתמשים במנגנוני הגנה שתיאר אותם זיגמונד פרויד, שמטרתם העיקרית אכן לשמור עלינו. הרי כולנו מעוניינים להמשיך לחיות את החיים, לתפקד, ולא להימחק תחת ייסורים ורחמים עצמיים בעקבות משהו שאירע. יחד עם זאת, במידה, והאירוע לא עובד כראוי (במהלך טיפול פסיכולוגי) הוא ממשיך לחיות ולדמם כפצע בתוכנו ומוצא דרכים לפרוץ החוצה. לרוב זה קורה בהתנהגות הלא רציונלית, כשאנו תוקפים מישהו ולאחר מכן שואלים את עצמינו בתדהמה, מדוע הגבנו כפי שהגבנו. אך אם אנו ממשיכים להתעלם מתגובותינו הלא מודעות, ומעדיפים שלא לחשוב על השורש של הבעיה (שעלולה לערער את חיינו ולגרום לנו להודות ברגשי כעס, טינה וכאב) הדבר עובר לתסמינים של הגוף ועלול להתפתח במחלות פסיכוסומטיות (לעיתים חשוכי מרפא).
אני שמחה, שרן נאזר בהרבה אומץ ופתח את תיבת הפנדורה של כל הטראומות שעבר בחייו. לאחר העלאה ועיבוד של זכרונות אלה, הם נשארו כחלק מהחיים, אך כבר לא טמנו בתוכם מטען רגשי כבד. אני מאחלת לו הרבה הצלחה בחייו החדשים שנפתחו בפניו!
ילנה גלוזמן – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מטפלת EMDR
MA – פסיכולוגיה חינוכית יישומית – ייעוץ חינוכי
בבליוגרפיה
Andersen, B.L.,Kiecolt- Glaser,J.K.,&Glaser,R.(1994). A biobehavioral model of canser stress and desease course. American Psychologist, 49, 389-404.
Barthrop,R.W.,Lazarus,L.,Luckhurst,E.,Kiloh,L.G.,&Penny,R.(1977). Depressed lymphocyte function after bereavement. Lancet, 1, 834 – 839.
Herbert,T.B.,&Cohen,S.(1993). Stress and immunity in humans: A meta-analytic review. Psychosomatic Medicine, 55, 364 – 379.
Shapiro, F. (1989a). Efficacy of the eye movement desensitization procedure in the treatment of traumatic memories. Journal of Traumatic Stress. 2 (2), 199-223.
Shapiro, F. (1999). Eye movement desensitization and reprocessing (EMDR) and the anxiety disorders: Clinical and research implications of an integrated psychotherapy treatment. Journal of Anxiety Disorders, 13, 35-67.
Takashahi,L.K.,Turner,J.G.,&Kalin,N.H. Prenatal stress alters brain catecholaminergic activity and potentiates stress-induced behavior in adult rats. Brain Research, 1992, 574, 131 – 137.
Waldinger,R&Vaillant,J. (2007) Childhood sibling relationships as a predictor of major depression in adulthood: A 30-year prospective study. Am J Psychiatry.164 :949-954.
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית