10 Street Name, City Name Country, Zip Code555-555-5555myemail@mailservice.com
מלחמה — זוהי חוויה קשה מאוד עבור רבים. התמודדות עם מצבים המסכנים את חייכם ואת חיי קרוביכם על בסיס יומיומי, מתישה מצבי לחץ במשפחה וסוחטת את כל כוחותיכם הגופניים והנפשיים כאחד. הפחד הינו רגש טבעי, אשר נגרם כתוצאה מחשיפה לאיום או לסכנה ממשית, ומטרתו היא לגייס כמות עצומה של כוחות פנימיים על מנת להינצל מהסכנה. יחד עם זאת, חשיפה ממושכת למצבי לחץ, עלולה לגרום לתופעות פיזיולוגיות לא נעימות, כגון: הזעת יתר, דופק מואץ, בחילות, הקאות, קלקולי קיבה. ילדים בגילאי הגן עשויים לפתח שינויים גופניים והתנהגותיים: הילד חוזר פתאום להרטבת לילה, נעשה מאוד רגיש, נוטה להתפרצויות זעם, בוכה המון, מתעקש לישון עם הוריו ואף מתנגד לצאת מהבית לכל מקום שנראה לו פחות בטוח. כל זה נורמלי לחלוטין! משך הזמן של שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים מעין אלו אצל הילד, תלוי ישירות בתגובות של הוריו. רוב ההורים היו מייחלים שילדם ילמד כמה שיותר מהר להתמודד עם המצב הנתון. אך זה מאוד אינדיבידואלי! ילד אחד יתרגל באופן מהיר יחסית למצב הקיים ויבצע הכול על פי הוראות ההורה, בעוד שילד אחר ימשיך לחוות את הטלטלות והרגשות שהציפו אותו בהתחלה. כל ניסיון לזרז את התהליכים הטבעיים של הילד, מועד לכישלון. יתרה מכך, ניסיונות כאלו עלולים לעורר התנגדות פנימית אצל הילד, ומצבו הרגשי יחמיר עוד יותר. רק תמיכה, אהבה והבנת התמורות שעובר ילדכם, יכולים לסייע בהורדת רמת החרדה שלו. גם אם התנהגות ילדכם אינה מובנת לכם, חבקו אותו, נשקו אותו, ואמרו לו: "כן, זה קשה, לא נעים, אבל יהיה בסדר" )לא צריך לדבר יותר מדי(. באמצעות הפעולות הפשוטות האלה אתם מראים לילדיכם שהפחד שלהם מתקבל ונורמלי לחלוטין לאור המצב הקיים. הורים אומנם פועלים מתוך כוונות טובות, אך לעיתים שוגים. לעיתים, על מנת שלא להדאיג את הילד, נמנעים ההורים מלספר אודות המתרחש ומשתדלים להרחיק אותו כמה שיותר מהר מהסביבה המסוכנת, על ידי כך שמעבירים אותו לקרובי משפחה—המתגוררים במקום מרוחק ובטוח יותר. אולם, לאחר שהילד עצמו נחשף לאירוע (ראה במו עיניו את השריפה שהשתוללה, או שמע בחדשות על הנעשה), כבר לא ניתן להסתיר זאת ממנו. יתרה מכך, ברגע שאינכם מספרים לילד את האמת, אתם גורמים לו "להמציא בעצמו" — דמיונם של ילדים הינו פורה ומפותח ועל כן, ילדכם עלול להעלות בדמיונו דברים קשים בהרבה מאלו שאירעו בפועל. מסיבה זו בדיוק אני ממליצה לא להסתיר את האמת, אלא להסביר ולשתף — תוך כדי התאמת המידע לגילו של הילד, כמובן. השתדלו להימנע מהסברים דרמטיים שעלולים להעצים את תחושת הפחד, הסבר קצר וענייני ירגיע את הילד. בזמן שאתם משוחחים עם הילד, שתפו אותו במחשבותיכם ברגשותיכם, וספרו לו כיצד אתם מתמודדים עם הפחד. הרי לא קיים בעולם אדם שאינו פוחד במצב שמהווה איום או סכנה ממשית לחייו. ברגע שתדברו על רגשותיכם, תתנו לילדכם את הלגיטימציה לקבל גם את רגשותיו ולהביע אותם באופן גלוי. הילד חייב להבין שהתחושות שלו אינן משונות או חולניות, אלא תגובה טבעית למצב הקיים — משום שגם אבא הודה בפחדו. רק אז, הילד יצליח להתמודד לא רק עם אירוע המלחמה, אלא גם עם כל הקשיים והכישלונות שיעמדו בדרכו. אך אם ההורים מנסים להתנהג בפני אחרים כ"גיבורי על" שאין להם מורא ופחד, התוצאה תהיה הפוכה! בדרך זו, ההורים מחנכים את ילדם להתעלם מרגשותיו ולא לדבר כלל על הכאב או הקושי — אלא לשמור הכול בבטן. ילד במשפחה כזו, יבטא את קשייו... דרך התנהגותו! הרי אף אחד לא לימד אותו להביע את המועקה שעל ליבו בדרך אחרת. ודווקא ילדים כאלה, אשר מתקשים בתקשורת בין- אישית, ינחלו תבוסה בניסיון להתמודד עם אירועים כגון מלחמה, ועלולים לפתח חרדה ואף תסמונת פוסט טראומתית.
אז מה לעשות על מנת שהילד לא יפתח חרדה? קודם כול, להיות נוכח! מחקרה של אנה פרויד שהתפרסם בשנת ,1943 הוכיח שילדים אשר עברו את זוועות מלחמת העולם השנייה, אך במקביל שהו פיזית על יד הוריהם — גדלו ונהפכו לאנשים חזקים אשר מסוגלים להתקדם, להתפתח וכן להתגבר על כל מכשול שעומד בדרכם. במחקרים הפסיכולוגיים הבאים (עד שנת 2012), אכן נמצא קשר ישיר בין שהייה פיזית עם ההורה לבין התפתחות סממני פוסט טראומה. על פי מחקרים אלה, ילדים שהורחקו מהוריהם למקום מוגן, הרחק מאירועי מלחמה/אלימות, נטו לפתח סימני פוסט טראומה, בניגוד לילדים שנותרו עם הוריהם. בשל כך, חשוב לשמור את ילדיכם קרוב אליכם ברגעים הקשים ביותר בחיים כדי להוריד את רמות המתח והחרדה.
נסו להימנע מצפייה מרובה בחדשות. אומנם כל אדם שנמצא במצב מסוכן, רוצה לדעת כמה שיותר על המתרחש, עם זאת, צפייה ממושכת בחדשות אינה מרגיעה, אלא בדיוק להפך. במקום זאת, נסו להתנתק: צפייה בסרטים לכל המשפחה, קומדיות, אפילו צפייה בסרטונים מצחיקים ביו-טיוב מרגיעה ועוזרת להפיג את הפחד והמתח. פעילות פיזית כגון: קפיצה, ריקוד, ואפילו ניקיון הבית — יכולה גם היא להרגיע מאוד. בסיטואציה שבה אנו שרויים בלחץ מתמשך, אנחנו משתדלים להימנע מלתקשר עם אחרים, אולם, דווקא במצבים האלה חשוב מאוד להיפגש עם האנשים הקרובים אלינו. שיח עם אנשים אשר עברו חוויה דומה וביכולתם להבין אתכם, יכול לחולל פלאים במצבכם הרגשי. אם אתם מרגישים שלמרות הכול, אתם מתקשים להתמודד עם המצב — אנא פנו לקבלת סיוע פסיכולוגי.
באהבה,
ילנה גלוזמן
מתוך הספר של י.גלוזמן "משפחה מאושרת. המדריך ליצירת קרבה רגשית"
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית