10 Street Name, City Name Country, Zip Code555-555-5555myemail@mailservice.com
בשנים האחרונות, מאז שהתחלתי לכתוב על פיתוח קרבה רגשית במשפחה (בין הורים לילדיהם או בקרב זוגות), לפתע התחילו להופיע ברשת מאמרים, סרטונים, קורסים וספרים של "מומחים - עמיתים", אשר מציגים את רעיונותיי, אך לדבריהם הם מתבססים על תאוריית ההקשרות של ג'ון בולבי (Attachment theory). חייבת להודות שגילוי זה בהתחלה המם אותי. הייתכן, שמודל EED (Emotional Closeness Education) ליצירת קרבה רגשית היה קיים עוד קודם, לפני שחשבתי עליו והעליתי אותו על הכתב?
את תאוריית ההקשרות הכרתי לראשונה לפני הרבה מאוד שנים, במהלך לימודיי בתואר ראשון בפסיכולוגיה ועל מנת לבדוק את המידע לעומק ובמידה וטעות בידי, אאלץ להכיר, - חשבתי, - בבכורה של בולבי ואף לציין זאת בספריי. נכנסתי לספריה של אחת האוניברסיטאות וקראתי את כל מאמריו ואת ספריו של ג'ון בולבי אשר פורסמו החל משנת 1951.
כתביו של בולבי מדמים את "מחולל מספרים אקראיים". כאדם עם רקע פסיכואנליטי, הוא מתייחס רבות לתאוריות של ז.פרויד, מפריך אותן ובמקביל עושה אידאליזציה לתיאריות האתולוגיות – (מדע החוקר התנהגות בעלי חיים הנובעת ממקור גנטי לעומת זו הנובעת מלמידה), מבלי לפסול את יכולת הלמידה. איך זה ייתכן?
ג'ון בולבי היה מדען, אשר חקר את התנהגותם של תינוקות עד גיל שנתיים. נטול נסיון קליני, הוא לא טיפל בהם, לא התערב במשפחותיהם, אלא פשוט צפה בהם, כפי שדרך אגב עושה היום פסיכולוג ג'ון גוטמן שכותב על זוגיות. בכתביו, עושה בולבי סקירה ספרותית, בה הוא מתייחס לנסיונם הקליני של פסיכולוגים אחרים ולתיאוריות שהם פיתחו. עבודתם של רבים מהם אכן תרמה רבות לתחום "פסיכולוגיית הילד". בינהם נמנים: זיגמונד ואנה פרויד, ז'אן פיאז'ה, מלאני קליין, קארל אברהם, קרן הורני ואחרים.
ועכשיו נעבור לשאלת השאלות: "כיצד תאוריה, אשר מתארת את ההתקרבות בין אם לתינוק מלידה ועד גיל שנתיים, יכולה לסייע למטפלים משפחתיים (או לפסיכולוגי ילדים) בעבודתם עם משפחות, בהם ילדים חצו גיל שלוש? באיזה אופן תאוריה זו יכולה לסייע ולשפר את הזוגיות, אם בכתביו , בולבי מתעלם לחלוטין מדמותו של האב במשפחה? זו אכן תעלומה עבורי. אני, לעומת זאת, כן מתייחסת בשני ספריי לחשיבות הקשר הזוגי והשפעתו על יחס המופנה אל הילד, ועל יחסים הנרקמים בין האחים במשפחה (אם זה יהפוך לידידות או ליריבות – הכל תלוי בזוגיות של הוריהם). ספרי השני "זוגיות מאושרת: המדריך המעשי לזוגות ליצירת קרבה רגשית ואינטימית" מוקדש לנושא זה בפרט– לשיפור הקשר הזוגי – הדבר הינו מהותי עבור השניים ומשפיע על ילדיהם הן מבחינה רגשית, נפשית, חברתית והן ביכולת להגשים את עצמם בחיים.
מלבד המילה "ההיקשרות", שנראה שהיא מלטפת ברכות את אוזניהם של עמיתיי, אין זכר לתכנים בכתביו של בולבי שעשויים לסייע בעבודתו של מטפל משפחתי.
ולמרבה צער, המלצות של פסיכולוגים כבולבי, שלא רכשו נסיון קליני בעבודה עם ילדים, אלא מתבססים על טיעונים פילוסופיים, גורמות הרבה נזק בהעברת מסרים שגויים בנושא חינוך להורים צעירים. מתוך הרצאתו משנת 1955 (בהיותו בן 48) "אני מניח שאין תפקיד חשוב יותר עבור הורה מאשר להפגין איפוק וקור רוח בהישמע דברי חוצפתו של הילד, כגון "אני שונא אותך, אמא", או "אבא - אתה בהמה". העמידה האיתנה בהתפרצויות זעם אלה מראה לילדינו שאיננו מפחדים משנאתם ובטוחים שניתן לשלוט בה; בנוסף לכך, אנחנו מספקים לילד אווירה סובלנית, בה הוא יכול לפתח שליטה עצמית שלו". בעקבות המלצות דומות מצד בולבי ואנשי מקצוע נוספים כמוהו, המהללים מתירנות סובלנית וחופש ללא גבולות, אני מטפלת במשפחות שפונות אליי בין היתר בשל התנהגות תוקפנית ביותר במשפחה של ילדים כלפי הוריהם. ובספרי "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית" אני מסבירה את החשיבות שבחיזוקים בחינוך ילדים והן את חשיבות העונשים, בהתאם לגיל הילד. בהמשך דבריו, טוען בולבי: "הנני סבור, ווודאי מקווה, שאם בסיס כללי לרגשות ומערכת יחסים הינו טוב, אז התפרצויות זעם או מכות לילד המתרחשים מפעם לפעם, גורמות נזק מועט; זה מקל עלינו ומסייע להשתחרר מרגשותינו, וכך, ככל הנראה בדרך זו אנו מדגימים לילדינו שגם לנו כנראה יש אותן בעיות, בדיוק כמוהם. ביטויי רגשות ספונטניים מן הסוג הזה, אולי עם התנצלות בהמשך, במידה והרחקנו לכת, עושה את ההבחנה בין עונש בו שגינו באופן פורמלי, איפה שמצויים הוגנות ואי צדק. אמרה של ברנרד שואו, לפיה, אסור להכות את הילד, אלא אם דם עלה לראשנו, מתאימה היטב לסיטואציה הזו".
לרוב, אלימות במשפחה מתרחשת באותם מצבים, בהם הורים משתמשים בילדיהם כבשקי אגרוף, או כבשעירי לעזאזל ומתפרצים עליהם. שיטות חינוך כאלה אינן תקינות ולא מתקבלות על הדעת ואף פוגעות בפיתוח קרבה רגשית במשפחה. בנוסף לאלמנט של פגיעה עצמה, נוספות תחושות של חוסר אונים בשל אי וודאות מתי תקרה התפרצות נוספת מצד ההורה. אסור בשום פנים ואופן לפרוק את הזעם על הילד, ובמידה וזה קרה – ממש אין במה להתגאות. בשל טראומות מהסוג הזה, אני מקבלת אנשים שמגיבים בבהלה לתגובות טיפ טיפה פתאומיות מצד סביבתם הקרובה, גם אחרי שחלפו 30-40 שנה מאז שחוו אלימות כזו במשפחתם הגרעינית.
בולבי אינו מתייחס להשפעת ההורים ולהשפעת המתרחש בעבר ובהווה על ההורות ועל השלכות של טראומטיזציה כזו. הוא עסוק בתיאור ההתקרבות בין אם לתינוקה (כנראה שאבות לא היו מעורבים בגידול ילדיהם באותה תקופה) ולא , לא מדובר פה בתיאור מטאפורי: פעילות ההתמצאותית ומתן אותות מצד התינוק (באמצעות בכי, חיוכים, מלמלה ומחוות שונות), דרך בה הוא עוקב אחרי אמו, היצמדותו לאם וכו'. כשהוא מבחין לדוגמא באופן שהתינוק יונק את חלב אמו, בולבי קובע שתי צורות שונות: בנוסף להזנה, ישנו חלק נוסף, שמהווה חלק חשוב מהיקשרות – מכוונת להשגת הקרבה.
אי הבנתו המוחלטת של מייסד תאוריית ההיקשרות בנושא של מערכת יחסים זוגית , באה לידי ביטוי בטיעוניו הבאים: "הורה שחש בעברו קנאה אל אחיו הצעיר, עלול לפתח עויינות בלתי סבירה כלפי "הזר הקטן שרק עתה נולד" במשפחה – רגש שמוכר לאבות רבים". מה שכן גורם לריחוק וניכור בין אב לילדו – אלה קודם כל יחסים מורכבים שהתפתחו בינו לבין אשתו, במצב של כעס ואף שנאה גלויה (ולעיתים קרובות סמויה) בין השניים, במיוחד אם ילד זה הינו הילד המועדף על אמו.
בהרצאתו, אומר בולבי את המילים הבאות: "למרות שאני תומך חזק ונלהב של הטענה כי אירועים, שמתמודד איתם ילד בגיל ינקות הינם מהותיים להתפתחותו, אני חוזר ואומר, שלא הייתי רוצה ליצור רושם, שהיום אנחנו יודעים כיצד לעזור לילדים לגדול ללא הפרעות נפשיות". עם זאת, אני כן מצהירה כי שיטת EED מונעת התפתחות של הפרעות נפשיות אצל ילדים. מדוע אני כה בטוחה? מכיוון שלאחר עבודתי במהלך כ25 שנים אחרונות עם ילדים והוריהם, עזרתי לאלפי אנשים לפתח קרבה רגשית במשפחתם: רמת ההישגים של ילדיהם עלתה, ממצב של דחיה והחרמה הם מצאו חברים והדימוי העצמי שלהם עלה, מחשבות אובדניות שהיו להם קודם פסקו, ואילו זוגות רבים שיפרו את המערכת יחסים שלהם וחוו קרבה רגשית ועוד שלל של רגשות חיוביים (כמו עונג), שלא הכירו ולא ידעו על קיומם מקודם.
מכל הנאמר לעיל, פנייתי לאותם קולגות, אשר מציגים את רעיונותיי בתור עבודתו של בולבי. אנא, התחילו לקרוא ספרים. כבדו את עבודתם ותרומתם של עמיתיכם וקראו לילד בשמו, במיוחד אם מדובר ב"פיתוח קרבה רגשית במשפחה על פי ילנה גלוזמן".
תודה שהקדשתם את זמנכם לקריאת מאמר זה.
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית