10 Street Name, City Name Country, Zip Code555-555-5555myemail@mailservice.com
בלא מעט משפחות נמצא אדם , אשר מושך אליו להבות מכל כיווניו – המתויג ע"י קרוביו כ"כבשה שחורה במשפחה" או כ"שעיר לעזאזל". בספרות מקצועית, אדם זה מתואר כחריג, מבחינה פיזית או מבחינה נפשית, אדם אשר נקלע באופן קבוע לצרות צרורות, מעורר בעיות לכל בני משפחתו ובשל כך "אין" לבני משפחתו "ברירה" אלא להגיב בחומרה למעשיו ולהתייחס אליו: ברחמנות, בחמלה, בזלזול, בלעג, בנידוי ובדחיה...
נסיוני רב השנים בתחום הזוגיות והמשפחה לימד אותי שפני הדברים מעט שונים מאיך שזה נראה על פני השטח: אדם המתויג כ"כבשה שחורה" לרוב ניחן ברגישות גבוהה ביותר, עדינות נפש. הוא דואג וחומל על כל בני משפחתו, ומוכן להקריב את עצמו על מזבח האושר למען יקיריו, (שלרוב אינם מודעים לכך ולא יודעים להעריך זאת). הוא בשום פנים ואופן אינו מתעמת, אינו מביע את אי שביעות רצונו, נמנע מלהגיב כשחוצים את גבולותיו ומעדיף להתמודד בדרכים עקיפות וסמויות, כשקר למשל. כשאני מציעה ל"שעיר לעזאזל" שכזה להציע להצטרף לפגישה טיפולית לאחד מבני משפחתו, הוא, לרוב, נתקף בבהלה ומסרב בתוקף, תוך כדי מתן הסבר, ששיחה כזו תמוטט את האחר, תגרום לו להרבה מאוד סבל ואולי אפילו תדון אותו למוות.
לרוב, אדם המתויג כ"כבשה שחורה", סובל מדימוי עצמי ירוד, ומתקשה ברוב תחומי חייו: הוא אינו מצליח להגשים את עצמו, מתקשה להתפרנס ולהקים משפחה (ואם עושה זאת, נכשל בשמירה על התא המשפחתי). הדבר בעיניי אינו מפתיע, משום שילד, אשר שומע מגיל צעיר שהוא המקור לכל צרות העולם, שהוא כשלון מהלך, בסופו של דבר בעצמו משתכנע בכך וממשיך את חייו בתפיסת העצמי כ"לא יוצלח", "מסכן", "הבעייתי" מכל משפחתו. הנבואה בסופו של דבר מגשימה את עצמה, אדם משתכנע בצדקתם של האחרים ומקבל על עצמו את גזר הדין והוא אף מסוגל לשאת את העול הנ"ל לאורך כל חייו... עד שלא יתחיל להבין שאולי אפשר לחיות גם אחרת.
אז מדוע זה קורה? מדוע אחד מבני משפחה זוכה בתואר "שעיר לעזאזל" על מה ולמה?
תאורטית, תפיסה ותיוג של אחד הילדים במשפחה כ"כבשה שחורה" אכן עשויים להתחיל בעקבות בעיות האובייקטיביות שיש לאותו ילד. אך כיוון ש "זכיה בתואר זה" מתחילה בדרך כלל בגיל מאוד צעיר, אני הגעתי למסקנה שמוביל לכך גורם אחר. בספרי "משפחה אוהבת: המדריך ליצירת קרבה רגשית" אני מתארת, כיצד הקושי בזוגיות של ההורים, ויותר נכון, אי מסוגלת של האם להתעמת מול בעלה, להביע את אי שביעות רצונה ואת כעסה (המופנה כלפי בן זוגה) מובילים לכך שהיא מפנה את כל השלל של רגשותיה השליליים כלפי....הילד שלה. הרגיש, האכפתי, הדואג והמוכן לספוג את כל מכות התבל, רק כדי לא להקשות עליה.
ולאט לאט, התנהלות שכזאת, הופכת למסורת במשפחה. ילד אחד (לרוב מדובר בבכור במשפחה, לעיתים נדירות באמצעי או קטן ולעיתים קרובות מאוד בילד יחיד במשפחה) הופך לשק חבטות מאוד נוח עבור לא רק הוריו, אלא גם עבור כל האחים במשפחה. בזכות "הרוע המתהלך על פני האדמות" האחים מתאחדים, מרחמים, דוחים ומנדים את הכבשה השחורה מחייהם. בהשוואה אליו, הם מרגישים הרבה יותר חזקים, ובטוחים בעצמם ובמקומם בחייהם ויעשו הכל, על מנת שהמקום הזה לא יתערער בשום פנים ואופן ו"האיזון המשפחתי" לא ייפגע.
כך, מצב כזה, שלפתע איים להרוס את האיזון המשפחתי, אירע בתוך הקליניקה שלי. פנה אליי גבר בגיל העמידה, נקרא לו מורדוך. הוא התלונן על כך שסובל מזה תקופה מהתקפי חרדה קשים ואינו מסוגל להתמודד עם זה יותר. הוא תיאר את השעות מחוסרות שינה, היעדר תיאבון, קשיי נשימה ורעד בכל גופו שאינו פוסק. התחלנו לעבוד בשיטת EMDR (טיפול ממוקד טראומה), הסימפטומים שככו אך לא פסקו לגמרי והבנתי שקיים קושי עמוק יותר, שקשור לבדידותו, לכאבו הרגשי של מורדוך בשל היעדר קרבה רגשית עם בני משפחתו. הצעתי לו להזמין את הוריו לפגישתינו הקרובה אך הוא סירב בתוקף בנימוק פשוט: "הם לא ישרדו את השיחה". קיבלתי את סירובו של מטופלי אך חזרתי לנושא שוב ושוב והסברתי לו בסבלנות, שזאת העבודה שלי – לקיים את השיחה באופן רגוע ושליו, תוך כדי שמירה על שלומם וכבודם של כל המשתתפים בשיחה.
כעבור תקופה מורדוך, בהיסוס רב, הסכים, וזכיתי לפגוש את הוריו בתוך הקליניקה שלי. שיחות התקיימו בזהירות רבה (מצד כל המשתתפים) . בהתחלה זוג ההורים הביע חשש, הסתייגות מהתהליך ואף בושה מכך, שבגילם המופלג עליהם להסביר לבנם הבכור לגבי אירועים וסיבה למעשיהם שהתרחשו מלפני כמה עשורים, לתת דין וחשבון על דרכי חינוכם בפני הצד השלישי. לאחר הסבריי החוזרים והנשנים, בנוגע למטרת השיח הזה ובשל גילויי שמחה ודאגה כנים ואמיתיים מצד בנם בשל הסכמתם לתהליך, הם נרגעו ולאט לאט התחילו להיפתח ולתקשר עם בנם. במהלך התהליך הם התחילו לראות את מורדוך, למדו להתייחס בכבוד ובאופן שוויוני לדבריו. הם, לראשונה בחייו של בנם, הביעו את התפעלותם ממנו ומתכונותיו הייחודיות והדגישו את הייחודיות שלו ותרומתו כלפי כל בני משפחתו. במהלך התהליך, הסימפטומים שסבל מהם מורדוך קודם, נעלמו. התקפי חרדה פסקו, הוא התחיל לישון בלילות, תיאבונו חזר והוא אף התחיל לתכנן את צעדיו לקראת הצלחתו בתחום עיסוקו. כל זה שימח אותי מאוד וחיזק את אמונתי בכוח האדיר הקיים במשפחה.
הדבר המעניין קרה לאחר פגישתנו השלישית. קיבלתי שיחת טלפון מאישה, אשר טענה שהיא אחותה של מורדוך. היא הייתה מאוד נסערת והתרעמה על "מה שקורה פה". ותוך דבריה: "איך את מעיזה לעשות את זה" התפרצה עליי בשטף מילים גס. לאחר כמה רגעים של הלם ראשוני, לקחתי את עצמי בידיים וניסיתי במגוון שאלות להבין במה מדובר. משפטיה היו מקוטעים, טונים גבוהים ולא הצלחתי להבין את הסיבה האמיתית לכעסה. הרי מצבו הפיזי והנפשי של מטופלי השתפר משמעותית, וכך גם הקשר בינו לבין הוריו. הבהרתי שבשל החסיון איני יכולה לדון איתה במטופליי, והצעתי לה להצטרף לפגישה עם אחיה (במידה והיא עצמה תפנה אליו והוא יסכים לכך). האישה סירבה לכך בתוקף, תוך שהיא ממשיכה בניבולי פיה. לא הייתי מוכנה להסתובב במעגל סגור של הטחת האשמות פוגעניות בי ובמקצועי שבו אני עוסקת במשך כ-20 שנה וניתקתי את השיחה.
בתום השיחה נרגעתי, הרהרתי במה שקרה, והעליתי השערות לסיבות אפשריות להתנהגות הבלתי נורמטיבית שלרוב אינה אופיינית לאדם בוגר. השערתי אוששה בפגישתנו ההבאה עם מטופלי והוריו, כשתוך כדי שיחה בנושא אחר לחלוטין, עלה כי האחות הזו "תמיד הייתה בעייתית והסתבכה בכל מיני אירועים מורכבים". הנהנתי בשקט, לא התכוונתי להוסיף אש למדורה ולשתף במתרחש. הבנתי ביני לבין עצמי, שהשיחות שהתנהלו בין מורדוך להוריו ערערו את האיזון שהיה קיים לאורך מספר עשרות שנים במשפחה זו וגרמו לשינוי ארגוני ותודעתי בקרב כל בני המשפחה. הטלטלה הזו נתפסה על ידי האחות כאיום ממשי על מקומה שעד עצם היום הזה היה בטוח – והיא תפסה את עצמה (וכך גם אחרים) כאדם בריא ומצליח.
אין זה פשוט לפרוץ מהמקום שנועד לאדם על ידי סביבתו. מקום שהוא עצמו לא בחר בו. להיפטר מתוויות פוגעניות ובלתי צודקות אשר מאמללות ומייסרות את חייו. אך אני סבורה שכל אדם, המגיע לעולם הזה, ראוי לאהבה ולאושר. אין לאף אחד סיבה או יעד להפוך לקורבן למען אושרם של אנשים אחרים, אלא על כל אדם ואדם מוטלת אחריות להפוך את חייו למספקים ואף מאושרים יותר. וכדי לעשות זאת, לעיתים תצטרכו לשבור מוסמכות, לשנות את המבנה הארגוני של המשפחה שהיה נוח לאחרים. תצטרכו להתבגר מבחינה רגשית. ובמידה ואתם מרגישים שלא ניתן לעשות זאת באופן עצמאי, אנא היעזרו במטפלת משפחתית.
באהבה,
ילנה גלוזמן
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית
תודה רבה, ההודעה נשלחה בהצלחה.
אירעה שגיאה בהזנת הפרטים, אנא נסו שנית